candleburn

"What doesn't kill you makes you stronger Stand a little taller Doesn't mean I'm lonely when I'm alone What doesn't kill you makes a fighter Footsteps even lighter Doesn't mean I'm over cause you're gone" P.S. Check this site out: http://youmeandcharlie.com/  ( If you're a fan of Diana Agron, you'll definitely like it :P )

Josh Krajcic -Wild Horses From the first audition i knew that Josh is a special singer, i was happy to see him being chosen by Nicole to continue his wild joureny.I know he'll do amazing stuff in the future, best of  luck to him! Rachel Crow - "I Believe" I adore Rachel, she has a magnificent voice!

P.S Breaking Dawn's soundtrack is awesome!

It has been 3 and half years since the first time that i read Twilight. I had just turned 17, 2 weeks later i purchased the book and my life has changed forever. I will never forget the chills i got while reading the first installment. I pictured myself as bella, and i was just going through her journey. To this day i've to say that this journey has been one of the greatest ever! I don't like it that there are teams, because if i were to pick a team i'd pick team bella, through her i could see myself and feel that nevertheless of being clumsy and pale (even though it's really sunny here too) there's much more to figure out. i hope that i'll one day fall in love just as magically as her.

First of all i've to say that the movie "The Tree" is magnificent!, you guys should check it out. I've only seen the last half of the movie, but what i recollect is that the main characters were a woman who lost her husband in a tragic way, and her 3 children. her young daugher simone finds it hard to cope without her dad around. yet this family of 4 maintain their routine and they stand against what comes as a united group - and that what family is all about in my opinion. The Tree Soundtrack Artist: The Cinematic Orchestra and one of their songs that was being featured in the movie: 'To Build a Home' ---------------------------------------------------------------------------------------- Secondly, i've also seen an episode of Extreme makeover, one of the most inspiring and greatest show ever been made on tv. In this particular episode that i came across on the tv, was about a family that is formed  of 2 parents and their 13 children!!! most of t

I've no idea why, but recently i have been feeling so drained, and to add to that i got a horrible grade on a simulation test i did today.... wow i never thought that it'd be so hard for me, guess i'm too stupid for getting enough of a grade... i guess i'll never enroll to an University in order to get some prestige degree....  I'm glad that i've "Hart of Dixie" to cheer me up. this show saves my nerves every week! i really love the concept of it, and it really does remind me of "Gilmore Girls", wow i miss that show a  lot!

(featured in Vampire Diaries 3x09) "Bang Bang, on the door You open, not knowing what for If opportunity, rears it's head Will you answer, or stay home in bed? Eh babe?"

Some moments pass by a heartbeat, Some moments don't pass at all. Is it possible to wake up one day and to realize that everything has changed? Is it possible to wake up and start living your life through revived dreams from the night? Our life as it seems, is a predicted game, there is a start, a middle and an end, The notions I once thought I comprehend, Are not there anymore, Is there something left off of me? Because all I sense is the thin air, I hear the speeding cars, people Deep in their disputes, Our life as it seems, is a predicted game, there is a start, a middle and an end, The same waking up, the same heartaches, the aging, The strive to be somebody important When will we strive to be ourselves? I wonder if the word of solace Ever comes across our mind I wonder if the good overcomes the bad, I wonder how it would be like to Wake up one day and the only thing is there to sense, is emptiness

"Whenever I'm alone with you You make me feel like I am home again Whenever I'm alone with you You make me feel like I am whole again Whenever I'm alone with you You make me feel like I am young again Whenever I'm alone with you You make me feel like I am fun again"

" Two thousand years, I've been in that water Two thousand years, sunk like a stone Desperately reaching for nets That the fishermen have thrown Trying to find, a little bit of hope"

I've seen "The Karate Kid" the 2010 version with Jaden Smith, for like the tenth time.... Every time i see a movie again it overhelms me that with every viewing i notice new things that i've not noticed before, and that every time i cry like for the first time... I guess that in that margin of time from one viewing to the the other we grow a bit as a person, so we notice different things than beforehand, yet we still remain as sensitive as ever. I feel the urge to add that Jaden is a great actor, just like his dad, i guess the apple doesn't fall that far away from it's tree... Some quotes from the movie that i thoguht that are worth metioning : 1. "Sometimes the most important fights are the ones you avoid." 2. "Mr. Han: You've already accomplished everything you wanted to. Why do you still want to fight? Dre Parker: Because win or lose, I don't want to be afraid any more. And I'm still afraid."

"I should be hoping but I can't stop thinking Of all the things I should've said that I never said All the things we should've done that we never did All the things I should've given but I didn't"

TVD SEASON 3 EPISODE 7 , this season is just getting better and better! "Why can't you ever see, What is in front of you?"

Cruel and Beautiful World - Grouplove - was featured on THE SECRET CIRCLE S01E06

Instead of studying to the Israeli kind of SAT test, I was watching tv shows! like The Vampire Diaries and The Secret Circle! my favorite shows for this fall among some others. TVM S3E06 was amazing! there were moments when i was sure that some "humanity" was left in Stefan, but he just hides it very well! He still feels for Elena! i know it!..... It's hard for me to see Elena and Damon as a couple, but it's interesting ! Cary Brothers - "Take Your Time" (Official Lyric Video) / featured on Vampire Diaries

I've missed her music so much ! and  those songs that were put on youtube recently sound really awesome :) here's my favourite one: Kelly Clarkson - Dark Side   "So don't give up on me Please remind me who I really am"

Today was the final episode of "The Lying Game" ! it was a great nerve wrecking episode, it definitely ended in a huge cliffhanger! i can't wait to see more of this show ! The first season got picked up ! so the rest of the episodes are going to air in January ! :)

Sometimes our expectations meet this odd term named time. There's nothing that could have been done to tame the time that passes inadvertently quickly near by. Shady Bard - Torch Song ( TVD S3E5)

Wow! what a strong movie. Zoe Saldana was amazing! i've never seen her in this light. this movie is full of pain but it's definitely something that will touch your heart, no matter how harsh it might be like. a song that was playing by the end: Johnny Cash - Hurt

A song from the 4th episode: Dum Dum Girls  -  Coming Down *what a wonderful episode! the plot definitely has a lot of twists at the very begining - loved it !

Right The Stars - Give It All

Sometimes all I need All I need is a little guidance, I'm lost in this big traffic, I'm lost inside my head, And I need you to shake me up, Shake me, Bring me back to reality, Sometimes all I need is The cold breeze of reality in my face Spill some water, common Set my agony free, Free my soul from its cage, Don’t look for the initials under the tree, They're long gone, Just like my love for you, Just like my attempt to feel at all, Sometime all I need is To wake up and forget, To wake up and just continue my routine Like nothing ever shaken my heart Nothing at all

Haroula Rose - Brand New Start

Jessie J - Who You Are

Someday you will find it Someday it will embark and you won't notice Someday you feel find that Your surroundings what makes you What you are today Looking around, you burst into laughter, You know that there's so much more To what your eyes could ever see There's so much more depth to the world So much more meaning And it's only by circumstances If you ever notice how tangible and vivid The air and the skies above, What you're is what you become When you come to realization that you're Not alone, there's a whole living planet, It's laying there for you to discover, It's laying there for you to see that it's all a miracle, And you're ultimately living a dream So try and shelter the silent beat Of its heart.

"Ветер Перемен" - Мэри Поппинс, до свидания! "Леди Совершенство" (песня из кинофильма "Мэри Поппинс, до свидания")

Look, watch out, your life is not the same anymore As I make a few paces toward the shore All the feelings I've been feeling Starting slowly to arise to the surface And that moment I realize that I cannot chase, I can't chase any more after perfection. I've had enough Why does it always feels like I'm imagining all the faults I find in people Why are the tears still dripping on my cheek? Warmly hugging my insecurities Each tear reminds me of how it Could have turned out better The salty tears on my lips Remind me of the missed out opportunities Of the words I should have said Words that were sealed forever There's no such thing like making securities Eventually, no matter what, you're the one To get hurt Eventually it's the quite rustle of the waves That makes you the real company And makes your mind blank from what you Tried to clean your mind and forget

Ryan Adams - Lucky Now

Marry Poppins isn't coming, but the autumn is and my military discharge as well changes - stars

Abduction is a magnificent movie! There was not even one single part that was dull! Taylor Lautner delivered his job perfectly! It seems like he had done all of the stunts by himself, wow he's like a ninja boy, he jumps on walls, flips backwards, all of the things that even very fit people could not have pulled off. Taylor is one of a heck amazing actor; he can hold a whole movie on his shoulders without a problem. The plot is very interesting, it's like a so called romantic action, but it has so many parts to it, that you can't really label it under one category. So if you like action movies, and you're in a need of a kick of an energy from a good movie, go see it in the cinemas. It's worth it. The long wait gave its fruits.

Wow! This episode was just amazing! Everything about it, the plot just flows, all the little details just combine perfectly! I'm left with no words in my mouth. This is just one great series. It's filled with varied emotions - love, anger, compassion, human all in one episode. the lead actress does a great job playing twins, she just knows how to play two different characters even though it's for the same series and it must be freaking difficult to set her emotions straight differently for each of her characters. Cary Brothers - Ride

I thought that i'd be really excited to see the upcoming new episode of the new season, but i hadn't. i even forgot that it was going to be aired soon! I've became indifferent and that’s frightens me a lot. Where did my feelings go? a song i really liked from the 1st episode:

I'm trying to finish reading "The Last Song" , but it just doesn't go well. It's not that the book is not amazing, it's wonderful and heartbreaking ... i just can't bring myself to end a novel anymore. this book just may have a luck to make me feel real emotions that only a good book or a movie could make me feel. I must say that i saw the movie numerous times, and i'm not getting bored of it. if there's someone that is into Nicholas Sparks novels, and adores this novel as i do, please comment, i'd be really happy to share my thoughts and feelings with you :) P.S i think that Miley Cyrus did an amazing job in the movie. she's one of very few young ladies that inspires me to be a greater person every day. love you miley with all my heart ! *peace* Steve's theme - a song from the movie that found a very warm place in my heart

One single glance One single look and your eyes disclose it all One single look and I'd become yours forever. How is it possible living side by side and then through the thick bus glass I saw you and I was mesmerized, That same instant I fell into a black hole of memories Memories that made me what I'm today Don’t be afraid to show me your true self I was just standing silently, waiting for you To knock off my steel shield The shield I have put around me If you try and break it, Not only will you get to know the real me, But as well we will get to unite our hearts Just step forward The second your decision will be made, I'll make sure to let you in, I'm not afraid, You've already looked into my bare soul.

after watching the latest episode of "drop dead diva", that's what came up to my mind: Motionless, I stand still, while I wait for you to make the move; I wait still, While the ache I feel exceeds, What are you waiting for? Do you really think the memories will vanish someday? Do you really think that your pun Is going to work this time? There's no crime, No crime, just admit you were wrong. The landscape, as I see it Through the dim lens, Has no future at all, Please admit that you were wrong, And what was once obscured Will be no more, Please just admit it this time, And maybe for once, You will feel how it's like To be forgiven Isn't forgiveness the only thing to remove the burden off of your soul? So please admit it, And you'll understand it all . a song from the 11th episode:

אני עומדת מתחת לפרגולה, כשאף בגד חם לא עוטה את גופי. הגשם יורד ללא הפסקה. אני לוקחת פסק זמן, לוקחת נשימה. אני חושבת למה לעזאזל הגעתי למצב הזה. המשכתי להביט הלאה, אל הקרת הגדולה שנשקפת אל מולי. עכשיו האורות הזוהרים כאורות ניאון בחשיכה שהתחילה ליפול סביבי, גורמות לי להיזכר בדברי התוכחה ששמעתי מפי אמי אמש. היא אמרה לי "ביתי, רבתי המועקה שאני חשה בליבי" ... האמת שהיא לא אמרה את זה. היא אמרה לי שאני חגה יותר מידי סביב נושאים שאני צריכה לוותר עליהם, ולהתרכז בדברים החשובים. אני לא מבינה מה רע בלהתרכז בעשייה שלי. אני אוהבת להתבונן באנשים, אני אוהבת לפטרל ברחובות ולבהות בקרני השמש המרצדות על עלוות העצים, זה מרגיע אותי וגורם לי נחת. היא אומרת לי את "מתחזקת", ואני מאבדת אותך. ממתי האמונה זה דבר שגובל בווטו? למה כשעושים דבר אחד אנשים תופסים אותו בצורה לא נכונה בעליל. אמונה, כן אמונה זה לא בהכרח דת כלשהיא, זאת אמונה בגורם שמימי אחד שמגן עלינו, ואם יוצא לי להגיד בעזרת האלוקים, זה לא אומר שממחר אני שמה חצאית ולא נוסעת בשבת ואוכלת רק כשר. למרות שלמה לא? למה לא לשים חצאית? למה לומר

כל כך הרבה זמן שהיה חסר לי את הרגע של השיחה הפשוטה עם חברה. שיחה פשוטה שבה את מרגישה שאת חולקת מידע, ושום צד לא מביע ולו לרגע חוסר רצון או אכפתיות להאזין, השיחה פשוט מתקדמת מעצמה. עד כמה שיחה פשוטה יכולה לגרום לי לאושר עילאי, התגעגעתי לזה כל כך . כשאני חושבת על זה אני מקווה, שהאנשים שאנחנו פוגשים בחיים הם לא סתם בשביל להעביר לנו את הזמן, אלא בשביל ללמוד על עצמנו יותר, וללמד אותם על עצמם דברים שהם לעולם לא תהו לגביהם. יש מקרים שפשוט נהיה חמים ולח בלב, הרגשה מסנוורת, שאת רוצה להרגיש עוד ועוד, ואז היא נגמרת. הרגשה שבה מעריכים אותך וסומכים עלייך מספיק, הידיעה שאת לא גורם שולי במערכת השמש, שיש לך השפעה ולו קטנה ביותר. אני כל כך אוהבת את האנשים שיצא לי להכיר בשנתיים האחרונות (אהמ מריה אהמ אתי *לב*), ואני רוצה להודות להן על זה שהן גורמות לי להרגיש אני, לראשונה מזה הרבה זמן. זה מוזר וכיף בצורה מדהימה להיות מי שאת, ולצחוק ולדבר בזמן שאת יודעת שלא ישפטו אותך, יתייחסו לכל מילה שלך בכבוד, או יותר מכול יאהבו אותך בכל מצב קיים וידאגו לוודא שאת שם ברגע שהלב שלהם פועם ומרגיש בחסרונך. הרגע

Wow what a beautiful song! It's true how blurred the line between love and hate . i hope that one day the love that we feel in our hearts will overcome any obstacles.

If you ever get to know me, you'll know that i'm a total wreck.I'm the most awkward person ever ! everything always fall from my hand and i can't stand still because i need to move some part of my body. but the most important part that no one knows, is that i'm desperate to find love. because sometimes i feel like it doesn't exist nowadays, it feels like a fairy tale you see in the romantic comedies.

There's a strange energy i've been feeling lately. Do you know how it's like to feel out of your own body? It's like my soul doesn't reside in my body limits, it's just overflows my mind. I'm left speechless. Here's a song fom latest "pretty little liars" episode:

I don't know how to feel, I'm quite shocked and numbed. A few minutes ago I heard about the situation in the south part of the country. Some towns are getting hit by rockets, people getting hurt and their children as well, some already died! It's terrifying. I don't understand the reason for these actions. What people get from bombing innocent citizens? I know that those who do it will say we have done them the same thing. We always live in this unending controversy, it's hard. There's always someone to blame, there's always someone's fault. The worst part is the feeling of revenge. I don't get it. Why people in the 21st century have a feeling they need to get revenge? Is it going to change the feeling of their loss? Are they really going to feel better with themselves? Why can't we just live in peace? I think that people have to recall what sixties were all about – peace and love. We need to see that there's no need for weapons and

I love this song ! the lyrics are tight ! I've heard it recently while watchnig the "Prom" movie. this movie has a good soundtrack ! In a need to find some songs from that sountrack for sure :P

This show is brilliant! I was stunned by the acting skills of Ashley Rickards, whom you and I saw in the 6th season on "One Tree Hill". Wow she has grown a lot! She looks like a changed person. I don't really think that she looks like a 15 like she's supposed to be in that show. It always strikes me in amazement remembering her in OTH, how little she looked, and only 2 years after, she looks so much older. Her acting and character reminds me a lot of the acting of Erica Durance in "Smallville". Wow the resemblance is huge, they just make almost the same expressions, it's so weird and at the same time cool! It took me a while till I connected the dots haha. Back to the show (airs on MTV, the current episode is 5 which aired last week), Ashley plays Jenna a 15 year old teenager that lives the regular teenage life, with everyday teenage themes of interest like: love, sex, relationships, trust, friends, and insecurities. She was this invisibl

The one thing I miss the most about my childhood in one of the south Ukraine cities is the autumn. I can still picture it clearly. My grandmothers building, the vegetable gardens behind it, and how it looked like to me as a little kid- the endlessly planted trees. I remember how one day in autumn I was playing there, behind my grandmas home ... I saw all these colorful leaves on the ground, I was collecting them like some kind of bouquet and then throwing them above my head while dancing to the rain of colorfulness of the leaves. Sometimes I miss those days so much. I miss my grandmother, I miss my old home. Although my memories slowly started to drift away, one single familiar smell that reminds me of home brings up scattered memories, of a place and people I called home and friends. . Big Scary - Autumn

Yesterday i saw the pilot for the new series "The Lying Game". I know this show is based on series of books, and since I once was known as a books junkie, it's quite odd that I've not heard of that series. Nevertheless, I was not expecting much, since I didn't like the idea of one girl playing twins, i thought it could really turn out badly... but I was too fast to judge. This show is interesting, it might look like some stereotyped regular teens show, but I've got a gut feeling, that there is something more. The end of the episode left me intrigued . I LOVED the theme song ! you should check it out -> Gun For A Tongue - Butterfly Boucher

יום חדש, מתקשה לקום בבוקר. דוחפת את עצמי בכוח מעל המיטה. אני שומעת את המנגינה הרגועה של השכנים ממול, מנגינה מוכרת מאוד ברשת גל"צ, אשר את שמה אני לא זוכרת. אני הולכת לצחצח שיניים, רואה את השמש מתחבאת מאחורי הררי עננים. מצב הרוח קודר למדי. אני תוהה מה עומד לי על סדר היום. עוד יום שבו אני קמה ועולה על האוטובוס, עוד יום שאני מגיעה למשרד המצוברח שלי, עוד יום שאני מנסה לגלות את הייעוד שלי ולא מצליחה. אני הולכת להכין קפה, דל קפאין, אבל הוא מחזק אותי על הבוקר. מתיישבת על יד השולחן במטבח, קוראת את העיתון היומי. כמו תמיד אותן כתבות חסרות תועלת שנמצאות שם רק בשביל למכור יותר, כתבות על רצח או מוות אכזרי במיוחד, טרור, מלחמה, וכמובן פינת המפורסמים. נראה לי שהדבר היחיד בעיתון שהוא ציני ונורמטיבי זאת הקריקטורה שמופיעה בסוף עיתון "ידיעות אחרונות", שפעם הופיעה ב "24 שעות", כמו תמיד פרט שולי שאני תמיד מזכירה לעצמי. מה לומר, התקדמנו מעיתון אחד לעיתון שני של אותה ההוצאה, אולי זה בשביל הגיוון אחרי השנים הרבות של יובש. אני קמה ושמה את הספל על יד הכיור, כמנהג הימים מבית הורי. אני

לפעמים קשה לאהוב, למה לאהוב, אם כל כך קל פשוט לא? רגשות מסתחררים בראשי מערפלים את מחשבותיי אני מסתכלת קדימה ורואה את השקיעה היא כל כך יפה צובעת את השמיים בצבעים רכים שמחממים את ליבי הצונן הו כמה שמקרים כאלה דלים אני מביטה אל על, אל מגדל המים הישן, הצבוע כחול כצבע הים, כבר שנים שאני עוברת דרכו ואף פעם, לו לרגע אחד לא שוכחת על קיומו או על קיום הבתים שלידו, על הכלב הנובח, אבל אני, לעומת המגדל, כבר לא אני, נשמתי פזורה בכל פינה במורד הרחוב, בכל עת בעוברי שם, אני אוספת פיסה קטנה ותוהה, האם יצא לי אי פעם להרכיב את עצמי מההתחלה?

אני צמאה, אבל אין לי עצבים ללכת לקחת מים. השבוע עבר לי בסחרור חושים. אני כבר לא זוכרת מה ארע כל יום. שונאת את הזיכרון הגרוע שלי. האם אתם מכירים את ההרגשה, שכשאתם חלק מקבוצה – לפחות זה מה שאתם חושבים, כיף לכם עם האנשים בה והכול סבבה, אבל כשזה נוגע לחיים האמיתיים? אז אתם לא מוגדרים כחלק מהקבוצה? אז אני יודעת מה היא ההרגשה, וזאת חרא של הרגשה. אני שונאת את העובדה שחברויות באות והולכות. אני שונאת שלא מחשיבים אותי כחברה למצבים שהם לא בגדר הזמן שאני מבלה עם הקבוצה של האנשים הזאת במסגרת מסוימת. אני כל כך מבואסת לפעמים מזה, אבל אני מנסה להמעיט מהרגשה כמה שיותר. הכי עצוב שכשאתה אומר לאחר איך אתה מרגיש, אז אתה מצטייר כבכיין וחסר בטחון וכל הבולשיט הזה. נמאס לי כבר לאגור את כל מה שאני חושבת ולשכוח. אני מודה לאל, על כל יום שבו אני קמה בבוקר ורואה את הזריחה, רואה את קרני השמש כשהן מלטפות את עורי במהלך היום... שאני מסוגלת לחשוב ולדבר כאוות נפשי. אבל לפעמים, רק לפעמים אני רוצה שהכול ישתנה. אני רוצה שיפסיקו לקטלג אותי בתור השקטה, רוצה שיתייחסו בצורה שווה, אני רוצה שיעריכו אותי לא רק בתור המעשים שאני ע

A song that just summerizes my whole last month ... i don't know how is it possible to live without music, i cant not picture my life without it, that's for sure.

I'm looking at the place where the green trash bin used to stand, but it's not there anymore. The same one that reminds me constantly of him, the h' word, him, oh I loved him so much. And that bin, even though it's not there, I still recall it very clearly. I see the bench in the park, where I and my friend were bullied on. I remember the hiding place between the bushes. I remember a parallel time to this I'm having right now. Out of a sudden I'm a grown up 20 years old girl. And it scares the hell out of me. I don't remember how those years passed by. I was there, I can't go wrong The same trails still exist I walk slowly inhaling the air Trying to remember Trying to piece out my life It's too shattered, I know But there must be a solution There must be someone One single soul That will tell me Darling I get you so But it's time to move on There's no living soul in the past Just shadows of what has been done, And time I

מסתכלת, רואה אפרוריות סביבי, במבט עגמומי מסיטה את מבטי לעבר האופק, אבל שום דבר לא מחכה לי שם. אני מנסה להמשיך לכתוב, אולם אצבעותיי מסרבות לקבל פקודות שהן לא רוצות לקיים. אופק, מילה אחת, אבל כל כך הרבה תוכן מסתתר מאחוריה. אני רואה את עצמי, מחזיקה מברשת צבע, הצבע מותז לכל עבר על בד קנבס. כל טיפת צבע יכולה לסמל דבר אחר, תלוי ביכולת שלך לראות את מה שמסתתר בין הצבעים. אני רואה מיליון אפשרויות, שלא מימשו אותן. אני רואה בחור עם כלב קופצני, שהולך קדימה ולא מסתכל לצדדים, אני רואה בחורה שמחפשת אהבה, ואני רואה את עצמי שלא יודעת להחליט אם ללכת או לעמוד במקום, ולהמשיך להסתכל ללא מטרה. אני עומדת בתחנת אוטובוס, מחכה ומחכה. למה אני מחכה, אף אחד לא יודע, וכך גם אני. להיות חסרת מטרה, זה דבר שמעורר אנטגוניזם חברתי כנגדך. אני מחכה לראות את תגובת הסובב, ומחכה להחליט איך להגיב אליה. לפעמים אני מרגישה מבודדת מהחברה, כאחת שגדלה בה, אבל בעצם לא שייכת אליה. כבר, זה זמן רב שאני שמה לב, לכמה שאנחנו קשורים אחד לשני... ועד כמה אנחנו לא מבינים עדיין, אבל אנחנו קבוצה אחת גדולה של מכרים רחוקים. אנחנו לא קולטים

Got to go, have got to go Don't look back. Please don't look back, Check out what is in front of you, It's not me that is holding you back, It's not your decision that's holding you back, It's the combination of what your past life made you into Please, just don’t look back Scars are surfacing from within your fears I won't tell you to fight them, I won't tell you to listen to your heart, You just see that when the time is right You'll be the one to tell me To tell me the difference from right to wrong You'd be the one to tell me to look back Please go. Go fight your fears, You'd be the one to tell me to come clean You'll know that the past isn't there to hunt me But it's there to show what you were. Your mistakes, It's there to tell you What you can be and what you could be So please don't look back, Or else, are you ready to face your truth? Are you ready to face yourself, without your guar

Some songs from this episode i liked :) ---->

ההתחלה אנחנו לא שמים לב, אבל אנחנו כולנו מקושרים במעין חוט זהב דקיק שאף אחד לא שם לב לקיומו. לא משנה מה גודל המדינה שאתה גר בה, או כמות האוכלוסייה בעיר שלך. אנחנו קרובים אחד לשני יותר מאי פעם. אם פעם חשבנו שזה לא מציאותי לפגוש בן אדם מיבשת אחרת, אז היום זה יותר אפשרי מתמיד. אני לא מדברת על היכולת לטוס ולבקר במדינה רחוקה ולפגוש אנשים. אני מדברת על זה שבעידן הפוסט מודרני שלנו, האינטרנט הוא גורם מגבש – או שבעצם האינטרנט מראה לנו עד כמה אנחנו מגובשים, ללא ידיעתנו. לא פעם נתקלנו במושג "עולם קטן", אבל האם אי פעם תהינו מה זה אומר? האם באמת חשבנו לרגע מה הכוונה בכך? כן ישנה מחשבה כגון: יש לי חבר שמסתבר שיש לנו חבר משותף, מגניב. אבל זה יותר מזה. אני לא מדברת רק על החבר המשותף הספציפי הזה, אני מדברת על זה, שככל שאנחנו מכירים יותר אנשים, יוצא כי בעקיפין אנחנו מוסיפים את עצמנו למעגלים חברתיים נרחבים ביותר, שאף פעם לא שמנו לב אליהם וגם לא נשים, אבל הם קיימים, והם מאחדים אותנו. הם לא מאחדים אותנו רק אל החברים הטובים שלנו, אבל הם מאחדים אותנו בסופו של דבר אל אותם אנשים שעוד נפגוש ונחשוב על

It's nice to get to know new artists. Lately the soundtracks (of the many TV shows which i watch regularly)  have been capturing my attention numerous times. I think its cool when a scene in a show is good, like intense, romantic or just like with a great message and you hear some melody with it, it makes the scene memorable. Then whenever you hear that melody again, you recall that same scene. It's like magic! The following song is from Drop dead diva's episode 4, i don't particularly remember the scene it was playing by... but it's beautiful! This one, is when Alek kissed Chloe ! ahhhhh ! what a cute scene ! there's someting about Alek that i cant put my finger on yet ! (Spoiler - it's in the 7th episode of "The nine lives of chloe king")

I've seen last week's "Swtichded at Birth" episode, and they once again included one of her songs, and guess when was it playing? in the end ! haha :P Listen carefully. it's amazing !

"Walk with me somewhere, where I can run to no end Hands held tight, no one's looking for me this night Look with me someplace where the sky is as endless as The rhythm of the sea It rhymes in ecstasy" Beautiful lyrics!, the song was playing along "switched at birth" 6th episode ending, hope you like it as much as i do :)

Nowadays i'm taking a seminar about Judaism near jerusalem, so i'm going to get inspired a lot ! hope to carry this inspiration later on in my writing =]

I just had to share her new video clip with you :)

אין טעם לשנות את מי שאת, הפנימיות שלך צריכה להאיר אותך מבחוץ, את הולכת בשולי הדרך וזוהרת למימדים ארוכי טווח את מסיטה את מבטך מהוולד הרך ששוכב בזרועות אימו אל השמש הזורחת והמחשבות החיוביות והשליליות מפזזות להן יחדיו מנסות למצוא את האיזון והאיזון רחוק מלהימצא אל תאבדי את דרכך, את אמיתית בדיוק כפי שאת, אל תטרחי להוכיח את עצמך, זה לא שווה, מי שלידך צריך להוכיח לך שהוא מספיק טוב בשביל להכיר אותך כי את הינך מיוחדת, אל תסיטי את מבטך ממה שנמצא ממש מול נגד עינייך כל חיי חלמתי להיות עצמי, וסטיתי מדרכי, אבל את ילדה, אל נא תסטי מדרכך הכנה, תהיי מי שהינך את, אל תברחי לפינות כי הרי הינך בסופו של דבר עם עצמך והסובב צריך להבין שאת זאת את את מיוחדת בדיוק כמו הכוכב הראשון שזוהר בשמיים ומאיר את כל השמיים, כי את זאת את, ואין מי שיעז לשנות זאת.

I've got to say that "Drop Dead Diva" is one of the most well made tv shows i've ever seen ! The episodes are so well done, all the little details are well planned... and wow i've got so much pleasure watching these 2 new episodes ! i warmly recommend to everyone to see the show from the very start ! :) An amazing song that was playing by the end of the episode, named 'SAFE' by Britt Nicole.

“You must give up the life you planned in order to have the life that is waiting for you.”  – Joseph Campbell Wow, that's one of the most truthful quotes i've ever heard ! You've got to see this clip from 'pretty little liars' it's so beautiful !!! i almost shed a tear ! ahhhhh! aria& ezra <3 The song in the background -   Adam Agin - Please Don't Leave Quite Yet

I've seen the first 2 episodes recently. This show is extraordinary, it brings something new with it, something I've never seen before. it feels real, I can feel the pain of the actors, and I'm not exaggerating... It happens sometimes in real life when doctors mix up babies, and those babies get to be raised by people who are not their biological parents by blood. It's sad, but it happens...I've once read an article about situation like this that happened in Ukraine....there were 2 families just like in the series, that one was richer than the other, and one day when their kids grew old they finally started thinking that something is wrong with the looks of their kid.... and then when they ran the tests they figured it out that there was a mix up...yet in real life, life does not go the way you want it, and it's harder to get to know your real kid, because not every family has a pool and a mansion and a guest house....yet people still work it out. This

I'm leaving, I've got enough. I'm passing over to you all the hate and the blame. Just a few seconds ago we were hugging, and the next thing i knew was this big filthy fight. i wanted so much to put my finger on his mouth and shut him down. but sometimes his words tore me from within. My love for him was undeniable, but it was in my mind. I've made up this illusional world, for me to escape, for me to feel loved, for me to understand why people don't love me. My whole life i looked for acceptance, i looked for love of the people that surrounded me. I needed to break free, i needed just to take a breath and start this unending battle with my fears. My fears occupy me most of my day. From the minute i wake up till the minute i go to sleep. Is there any cure? I'm longing for falling in love with someone, that with him I will find my cure.... but I'm not living any fairytale. I'm complexed, I'm too serious, I'm missing out opportunities, but I'm

The las two episodes were breathtaking ! the few last minutes slowed down my heart beat! It was a phenomenal ending. Clark finally has reached his potential ! a video clip of the song that was playing while Lane was reading Clark's vows... ahhh ...

לפעמים הפחד משתק את איברי הפנימיים לפעמים הפחד מרעיד את נשמתי לפעמים הפחד גורם לי לנסוג אחורה לפעמים, אבל רק לפעמים הפחד הורס הכול אצבעות ידי רועדות, אני מחפשת דמויות מוכרות בין כל הצלליות אין אף אחד הבדידות משתלטת ושוב הפחד הפחד מעיק ומכביד על נשמתי לפעמים הפחד משתק, לפעמים הוא רק מכביד, אבל לפעמים הפחד מנטרל אותך, מנטרל את כל החושים ואני נשארת בוהה בשמיים וחושבת לעצמי איך הגעתי למצב שבו הפחד שולט בי ולא אני בו.

a song that my heart squizzes every time i hear it!

The years pass by We become older We look for a shoulder To lean on We look for hope For a salvation When I look ahead The only thing I see Is a blank page Blank, blank mind I look at my reflection And I feel uncomfortable I don’t recognize the person Standing in front of me Have i been living in illusion? Have I made myself believe that I'm something that I really am not? What am I? I have no answers I'm a delusional Living in a made up perfect world P.S i've missed smallville. and i'll miss it even more when the information of it being over, sinks in.

Recently I've seen The Vow's trailer. What a cute movie it's going to be! i will have to see it this valentines! :P .... i got hooked by the song that was playing along the trailer. the vow's (2012) trailer: starring Rachel McAdam's and Channing Tatum :) the song i was talking about: Joy Willaims - We Are

I was bummed by the cancellation of "Hellcats" ... but now as i've seen this following video clip of CW's newest series this fall, i've a gut instinct that this fall won't be so boring as i expected :P

staring blankly at you your deep silky voice is echoing in my head i can not imagine you anymore your profile is fading away from my memories, there are only footsteps left off of you on the picture of us on the shore how can i keep imagining what we had? if you're so far away, my mind is distant nowadays, i'm looking at the strange shades of people walking ahead they all like clowns making fun of me i'm dreading the day i'll forget your name, how will i continue my day, with the knowing that there is not going to be someone to pray for, to come back

אני עוצמת את עיני, ואני רואה את דמותו מתנוססת מולי, האהבה האמיתית הלא ממומשת שלי. כל כך אהבתי אותו. הלב שלי ניתר כל פעם מחזי בכל עת שראיתיו, והוא לא שם לב. לפעמים אני חושבת על כל האהבה הגדולה הזאת, ותוהה לאן היא נעלמה. מאז לא הרגשתי אהבה גדולה כזו לאף אחד, הידלקות קצרה וחסרת תועלת כן, אבל אהבה כזאת גדול שמרטיטה את האיברים הפנימיים בהחלט לא. האם מאז שהתחלתי להדחיק את האהבה שלי אליו, אבדתי את היכולת לאהוב באמת? מוזר לחשוב שבהתחלה לא סבלתי אותו, אבל כמו בסרטים הטובים, תמיד השנאה צומחת להערצה ואז אהבה, כי אולי אנחנו שונאים בן אדם רק בגלל שמה שיש לו חסר אצלנו, ואנחנו מקנאים? אבל שנאה זאת מילה גדולה, לדעתי אין טעם לשנוא אף אחד, תחושה מיותרת. קשה לי להביט לאחור, כי אני רואה שלא מיציתי את עצמי אף פעם, חייתי עם הפחד בקרבי מהחיים. הפחד אכל אותי לאט ועשה אותי מרירה. בן אדם שלא מבין אותי, הוא לא מבין את הציניות שבדבריי למעשה. הציניות , היא תכונה שהיא חלק ממני, אז זה או שאתם מקבלים או שפשוט לא. כשאני מביטה קדימה, אני רואה את השמש, את הורדים שליד בניין המשרדים שלי, את השביל המתפת

אני תוהה לפעמים בנוגע לאפשרויות והזדמנויות שניתנו לנו בחיים. קורה שאנחנו פוגשים בן אדם ונקשרים אליו, ואז הקשר הולך ודועך אבל האהבה שלך כלפיו נשארת להיות באותה מידה. אז מה בעצם נותר לך לעשות? כל האהבה הזאת ממלאת אותך, ואתה לא יודע מה לעשות איתה. האהבה הזו לאט מכלה את כל הרגשות החיוביים שלך. ברגע שאתה לא מצליח להחזיר את האהבה שלך חזרה, ורק אוגר אהבה כלפי אחר, היא מתחילה להפוך לעשן גופרי סמיך בגוף שמאפילה על הרגשות החיוביים שהרגשת כשאהבת. אהבה זה דבר כואב, במיוחד כשהצד השני לא מחזיר לך אותה. ניסיתי שנים להביט אחורה , ולנסות לראות מה בעצם השגיאות שעשיתי בשביל לתקן אותם. כשאני מביטה אחורה, כל מה שאני רואה ומרגישה זה ריק (עם חיריק) .... כל מה שארע כביכול לא מורגש, לא קיים, מודחק אי שם וכלוא בתודעה. להעלות חיוך על שפתי, הייתה פעולה כל כך פשוטה, כך שהרביתי לעשות אותה. החיוך המתנוסס על השפתיים לפעמים מעיד על כאב הרב שהוא מכיל בתוכו..... לכן לא תמיד החיוך שהאיר את החדר סביבי, באמת האיר את הנשמה שלי מבפנים, אלא פשוט דעכתי לאט יותר. לפעמים, אבל רק לפעמים הייתי רוצה שוב להסתכל על בן אדם, אבל באמת ל

תמיד האמנתי בזה שיש סיבה לכל דבר שקורה לנו... זה הזוי לחשוב שזה באמת ככה... אבל זה בהחלט גורם להגביר את האמונה בכך שלנשמה שלנו יש ייעוד בחיים האלה, שלא סתם באנו לעולם הזה בשביל לראות את כל הסבל והמלחמות. אני עוד מעט מגיעה לפוסט מספר 200, בכמעט 4 שנים זה הישג שהוא לא מרשים בכלל....אבל זה באמת משהו. כל כך קשה לי להתבטא לאחרונה, אני כבר לא זוכרת מתי בפעם אחרונה אמרתי כל מה שעל ליבי, אבל בצורה מובנת. ל פעמים אני חושבת שכל מה שיוצא מפי זה סתם רצף הברות חסרות משמעות אשר לא מובנות לאף אחד. על הדרך כשאני פוגשת אנשים, אני כל פעם מחדש נפעמת מרבגוניות אופיים.  אני תמיד תוהה אבל - מתי באמת יוצא לנו לראות את הפנים האמיתיות של האנשים שאנחנו פוגשים? או שכל היחסי הגומלין האלה מועברים דרך מסכות שאנחנו בוחרים כביכול לשים על עצמנו בשביל הגנה. אם אנשים היו מפסיקים את המירוץ המטורף של החיים לרגע...עוצרים להביט סביבם.  מתי בפעם האחרונה ביליתם עם אחד ההורים שלכם? מתי בפעם האחרונה עצרתם להריח איזה ורד בגינה? מתי בפעם האחרונה הפסקתם לחשוב על איזה בגד או נעל אתם צריכים או על איך שאתם נראים, א

אני מרגישה כל כך בודדה לפעמים, אולי זה בגלל השקט העצמי שאני כל כך זקוקה לו, אבל אני לא זוכרת יום אחד שבאמת אהבתי בן אדם, אהבה חברית כזו, אהבה חברית רגעית כן, אבל אהבה חברית אמיתית וכנה מכל הלב לא הייתה לי בחיים. אני מייחלת ליום שבו יהיה לי בן אדם שיאהב אותי כמו שאני, שידבר איתי כל כמה זמן, שישאל לשלומי – סתם ככה בלי שום סיבה, סתם להראות שאכפת. אני הרבה פעמים אמרתי שאני לא בן אדם כזה שעושה את זה לאחרים, מצלצל וכאלה... אבל עכשיו כל כך בא לי יחס, יחס חברי כנה ומכל הלב, חבר שיעמוד לצידי וישמור את הסודות הכמוסים שלי והמחשבות השחורות..... אבל אני לא חושבת שזה יקרה פעם. אני אמשיך להלך בשדות הירוקים בעודי מסניפה את הריח של הפרחים והעלים, אני אמשיך להביט בשמיים ולחייך חיוך מטומטם, אמשיך להביט הלאה בתקווה שיעד יקרוץ לי ויזמין אותי ללכת אחריו ולהגשימו. זה לא שלא כיף לי לבד....יש בזה משהו מרפא ומרומם את הרוח לפעמים...אבל לפעמים רק לפעמים ה"מה שלומך" בבוקר או בכל שעה שהיא...תעשה כזה נחת על הלב ... שלא תאמינו עד כמה זה ירגש את הבן אדם.... אז אני מבקשת מכל מי שקורה את הבלוג...אם יש כאלה...

זה מוזר אבל מאז שהתגייסתי אני מרגישה שהפסקתי לעשות דברים שאני אוהבת, הרגשתי שזה לא מגיע לי ליהנות מהדברים הקטנים האלה, כיוון שאני לא תורמת מספיק או אם בכלל, ומכל מיני סיבות הזויות כאלה. עבדתי קשה גם בלרצות את האנשים, כל מילה שהוצאתי מפי חשבתי כפליים לפני שאמרתי אותה, דאגתי לגבי ההצטיירות שלי בפני אנשים, וזה עדיין קורה לי. החלטתי שמהשנה אני אעשה מה שאני מרגישה לנכון ומה שאני אוהבת, אני אנסה לרצות כמה שפחות אנשים, אני מחליטה לרצות את עצמי. חזרתי ללכת למרחקים ארוכים. בחיי שזה עושה לי טוב! לא דמיינתי עד כמה, באנוכיות הפסקתי ללכת בטענה שהשתנתי וזה לא מתאים לי. הליכה זאת פעולה שמנקה לי את הראש שמטהרת לי את ההרגשה, זה משהו שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי מסיבה כלשהיא. התחלתי ללכת מעיר ליד הבסיס שלי לעיר שבה אני גרה ברגל (לפעמים) וזה כזה כיף! ואני כן לוקחת אוטובוס לפני שאני מתחילה את המסע כי ללכת מהבסיס הביתה ייקח לי לפחות 3 שעות. כשאני הולכת אני רואה טריליון פרחים בצבעי צהוב אדום ולבן מסביבי,את השדות פורחים זה עושה לי טוב על הנשמה. וכן על הדרך אני מריחה שדה תותים שמריח כמו גן עדן, שבהתחלה לא שמתי

מישהו ראה אמריקן איידול? אז לאחרונה הייתי ממש מוטרפת על האודישנים, אבל משהו מוזר קורה כשמתחילים לבחור את המתמודדים האחרונים. בד"כ כל המתמודדים שכבר בחרת לעצמך כזכאים לזכות ולזכות בתהילה מקבלים בתשובה שאותה כל כך השתוקקו לשמוע את הלא. בסוף יש את קבוצת המתמודדים שבנויה מחצי מתמודדים שבאמת מגיע להם לזכות ותמיד יש את החצי הנוסף, שאי אפשר לדעת אם הם עברו מרחמים או לא, אבל הם בהחלט פשוט לא עונים על הקריטריונים שהשופטים בעצמם הציבו. גם שידור הקליפ של ג'ניפר בסוף התוכנית שבוע שעבר בכלל לא היה לעניין...כאילו מה היא צריכה לגלוש על זרי הדפנה של הפופולריות של התוכנית בשביל לקדם את הקליפ האישי שלה...זה פשוט לא נכון.

כמו תמיד יש לי הרגשה מקדימה לגבי סדרות. אני פשוט יודעת מה יהיה להיט...עד כמה שזה נשמע מצחיק. לדעתי זאת אחת הסדרות הטובות. הדמויות מדהימות והן מדברות באמת על נושאים יומיומיים שיכולים לקרות....כמו על הקשר בין חברים ומשפחה, על כל אותם ערכים חשובים: סובלנות,הדדיות,יושר,חברות,כבוד... ועד כמה קשה לשמור עליהם כשהם מצטלבים. אחת השחקניות הראשיות ALY MICHALKA גם שרה בפרקים מסוימים...ובאמת נתנה הרבה מעצמה לדמות...והחיבור שלה ושל ASHLEY TISDALE מדהים בעיני, שילוב שאף פעם לא הייתי מצפה שיקרה, ובאמת רואים שיש אינטרקציה אמיתית וכנה..זה מועבר טוב מאוד דרך המסך. זה שבעצם כל הסדרה סובבת סביב קבוצת מעודדות זה לא אומר שזה קיטשי ובנאלי...יש כל כך הרבה קטעים אנושיים ומלבבים בין לבין שפשוט עושים את הסדרה הזו למה שהיא - להיט.

מוזר... אני זוכרת שלפני כמה שנים הבנתי לראשונה כמה אנחנו כבני אדם דומים אחד לשני בצורה מפליאה. ביום חמישי התוודעתי לכך שוב. כל הילדות הרגשתי שפשוט לא הייתה לי חברה טובה...כאילו היו לי חברות שביניהן הן הרגישו נורא קרובות, אני תמיד הרגשתי ריחוק, תמיד הרגשתי מתבודדת. אני תוהה אם זו תכונה נרכשת או תכונה מולדת, כי עד היום היא מלווה אותי. לאחרונה עברתי תהליך התנקות מרגשי האשמה הנוראיים שרבצו עליי....שנת 2010 לא התחילה לי בטוב... הברזתי מלא לחברות שלי....ובכלל הייתי כל הזמן במין דיכאון תמידי....תמיד האשמתי את עצמי בהכל, פשוט שק חבטות של עצמי. לבסוף חברות שלי התחילו לא להתקשר אלי, לא לשתף אותי בדברים. הקש ששבר לי את גב הגמל היה.... בעצם זה היה כמה דברים אבל זה שניער אותי זה היה שחברה שלי הייתה במיון, ורק במקרה גיליתי את זה. אני בעצמי זאת שחפרה לעצמה את הנתיב הזה. מה שכן לחיות ללא רגשי אשמה בגלל כל הבחירות הלא נכונות שתמיד עשיתי באמת היה כמו משב רוח מרענן. אבל עדיין...אני לא יודעת מה יהיה איתי...כנראה אני אמשיך לבלות את ימי שישי לבד בציפייה למשהו...אני אבהה במסך הפלזמה ואירדם מולו....בשבת אני א

המוח שלי מתפוצץ לחלקיקים קטנטנים...אני מרגישה את זה... מי היה מאמין שבעיות מילוליות של כיתה ד' יגרמו לי לתסביכים רציניים ולקצר במוח. ברצינות בחיים לא הבנתי למה צריכים לחשב את מס' הספרות הקיימות במספרים מ1 500 . למי זה מועיל? ואיך להסביר לילדה שאפשר לפתור בעיה עם איקסים? כשהיא בכלל בקושי קלטה בשאלה הראשונה שכשסופרים את הספרה 1 מ1 עד 20 זה לא כולל כל ספרה בנפרד..... אני מתעבת מספרים ובעיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בחיים לא אסתדר איתם!!! ולא רק זה מחקתי לי את שני תוכנות הצריבה ואני לא יכולה לצרוב שום דבר נורמאלי!!! אז תשאלו מה את צריכה צורב, אם יש דיסק און קי, אז התשובה היא שאני עדיין חיה בתקופת הדינוזאורים. איזה יום לפנים!! מה אני אגיד לכם! חברה טובה שלי נמצאת במצב נורא........ חברת ילדות חושבת שאני צריכה ללכת למועדון וחברה משותפת מהצבא מצדדת בה.... למה אנשים לא מבינים שאין לי מספיק ביטחון עצמי לזה? ושאני ארקוד כמו איזה זונה? מה אני נראית להם? בהחלט לא כמו קריסטן סטיוארט בברוכים הבאים לריילי... כל כך הרבה מחשבות הזויות מתרוצצות לי אל מול עיני..........אני מתח