נושא למחשבה.
זה מעניין לחשוב על החיים לפעמים, אבל מאז שקראתי את הספר "ימי שלישי עם מורי", נקודת המבט שלי על העולם תפסה זוית לגמרי שונה. אנחנו דור הבייבי-בום, רודפי הבצע והממון, שוכחים מהדברים החשובים בחיים. אנחנו אוכלים בשקט את כל המעשיות שהתרבות שלנו מכתיבה לנו, ולא נוקטים עמדה כנגד, אנו מסכימים עם הכל כמו תלמידים טובים שלהוטים לדעת, ולא רוצים להפסיק לשנייה לחשוב ולהפעיל את השכל, לעצור שנייה ולחשוב רגע, האם זה באמת אמור להיות ככה?האם זה הדבר הנכון? אנחנו כבר מלידתנו מקבלים את כל הנאמר לנו כמובן מאליו,ומבינים דברים בצורה מעוותת. טמונים הרבה אנשים בינינו, שלא חוו את רגש החיבה והחמלה והרוך מצד הסובבים אותם, והם מעדיפים לרדוף אחרי החלומות הגנוזים שלהם שמסתכמים בצבירת ממון, ובקניית הג'אדג'ט הטוב ביות בשוק, ועדיין מצויים בחוסר סיפוק עצמי, הם תמיד מצויים במרדף אחרי הדבר הטוב יותר הבא, במטרה למצוא את הסיפוק בחיים,את המשמעות. אולם עד מאורע מסוים זה או אחר, הם לא יבינו שההצלה שלהם לא תבוא מהצד המטריאלי והריאלי, הם לעולם לא יקבלו את הרוך שלו הם השתוקקו כל כך הרבה זמן, הם יצברו תאוצ
