מקושרים פרק א' - ההמשך
אני עומדת מתחת לפרגולה, כשאף בגד חם לא עוטה את גופי. הגשם יורד ללא הפסקה. אני לוקחת פסק זמן, לוקחת נשימה. אני חושבת למה לעזאזל הגעתי למצב הזה.
המשכתי להביט הלאה, אל הקרת הגדולה שנשקפת אל מולי. עכשיו האורות הזוהרים כאורות ניאון בחשיכה שהתחילה ליפול סביבי, גורמות לי להיזכר בדברי התוכחה ששמעתי מפי אמי אמש.
היא אמרה לי "ביתי, רבתי המועקה שאני חשה בליבי" ... האמת שהיא לא אמרה את זה.
היא אמרה לי שאני חגה יותר מידי סביב נושאים שאני צריכה לוותר עליהם, ולהתרכז בדברים החשובים. אני לא מבינה מה רע בלהתרכז בעשייה שלי. אני אוהבת להתבונן באנשים, אני אוהבת לפטרל ברחובות ולבהות בקרני השמש המרצדות על עלוות העצים, זה מרגיע אותי וגורם לי נחת.
היא אומרת לי את "מתחזקת", ואני מאבדת אותך. ממתי האמונה זה דבר שגובל בווטו? למה כשעושים דבר אחד אנשים תופסים אותו בצורה לא נכונה בעליל.
אמונה, כן אמונה זה לא בהכרח דת כלשהיא, זאת אמונה בגורם שמימי אחד שמגן עלינו, ואם יוצא לי להגיד בעזרת האלוקים, זה לא אומר שממחר אני שמה חצאית ולא נוסעת בשבת ואוכלת רק כשר.
למרות שלמה לא? למה לא לשים חצאית? למה לומר תפילה חרישית מידי בוקר, האם זה יפגע במישהו? כן אמי תטען שזה יפגע ברוטינה היומית הקבועה של הבן אדם, אבל האומנם?
ליבי נהה זה מאוד להבנה, לבן אדם שיבין את תפישת עולמי, אבל האם יש אדם כזה? היכן הוא?
אבל זה לא מה שמטריד אותי.
למה אני לא יכולה להיות כמו הילדה המגניבה, ששמה נעלי סקייטבורד צהובות בורקות מצחצוח, ולשלב אותם בלבוש שלי בקיץ? כי אני כמו בחורה פולניה טובה, מתלבשת בקיץ בהתאם לקיץ. אסור לשים נעלי סקייטבורד חמות בקיץ, כי זה פשוט אסור.
למה אני לא יכולה להיות רזה מספיק בשביל להיכנס למכנס סקיני במידה 0? זה מה שבד"כ מטריד אותי, אבל האמת שלרוב לא. לרוב מה שכן מטריד אותי זה מה שכותבים בעיתון, ולכן אני לא קוראת אותו כמו שהייתי קוראת בכיתה ה' מידי בוקר. האם פגשתם תלמידת יסודי שיושבת בבוקר וקוראת עיתון בשקיקה, כשכל מילה זה כמו כל העולם בשבילה?
אני לא יכולה לראות ולהרגיש את הכאב הרב שנמצא מסביבנו, כי אז אני פשוט אשבר ולא ידע איך להתמודד, אני אשבר לחלקיקים קטנים של אטומים, ואני לא יהיה אני יותר.
למה השמש שוקעת, ותחושת הנוגה עולה? למה הכוכבים זורחים ולא מאירים יותר את דרכי?
למה, הו למה יש לי כל כך הרבה שאלות ללא מענה.
הקרת הענקית שסביבי ממשיכה בחייה, ואני פה עומדת וצופה בעולם המתריס נגדי את האדם שחשבתי שאני מכירה הכי טוב, את עצמי.
המשכתי להביט הלאה, אל הקרת הגדולה שנשקפת אל מולי. עכשיו האורות הזוהרים כאורות ניאון בחשיכה שהתחילה ליפול סביבי, גורמות לי להיזכר בדברי התוכחה ששמעתי מפי אמי אמש.
היא אמרה לי "ביתי, רבתי המועקה שאני חשה בליבי" ... האמת שהיא לא אמרה את זה.
היא אמרה לי שאני חגה יותר מידי סביב נושאים שאני צריכה לוותר עליהם, ולהתרכז בדברים החשובים. אני לא מבינה מה רע בלהתרכז בעשייה שלי. אני אוהבת להתבונן באנשים, אני אוהבת לפטרל ברחובות ולבהות בקרני השמש המרצדות על עלוות העצים, זה מרגיע אותי וגורם לי נחת.
היא אומרת לי את "מתחזקת", ואני מאבדת אותך. ממתי האמונה זה דבר שגובל בווטו? למה כשעושים דבר אחד אנשים תופסים אותו בצורה לא נכונה בעליל.
אמונה, כן אמונה זה לא בהכרח דת כלשהיא, זאת אמונה בגורם שמימי אחד שמגן עלינו, ואם יוצא לי להגיד בעזרת האלוקים, זה לא אומר שממחר אני שמה חצאית ולא נוסעת בשבת ואוכלת רק כשר.
למרות שלמה לא? למה לא לשים חצאית? למה לומר תפילה חרישית מידי בוקר, האם זה יפגע במישהו? כן אמי תטען שזה יפגע ברוטינה היומית הקבועה של הבן אדם, אבל האומנם?
ליבי נהה זה מאוד להבנה, לבן אדם שיבין את תפישת עולמי, אבל האם יש אדם כזה? היכן הוא?
אבל זה לא מה שמטריד אותי.
למה אני לא יכולה להיות כמו הילדה המגניבה, ששמה נעלי סקייטבורד צהובות בורקות מצחצוח, ולשלב אותם בלבוש שלי בקיץ? כי אני כמו בחורה פולניה טובה, מתלבשת בקיץ בהתאם לקיץ. אסור לשים נעלי סקייטבורד חמות בקיץ, כי זה פשוט אסור.
למה אני לא יכולה להיות רזה מספיק בשביל להיכנס למכנס סקיני במידה 0? זה מה שבד"כ מטריד אותי, אבל האמת שלרוב לא. לרוב מה שכן מטריד אותי זה מה שכותבים בעיתון, ולכן אני לא קוראת אותו כמו שהייתי קוראת בכיתה ה' מידי בוקר. האם פגשתם תלמידת יסודי שיושבת בבוקר וקוראת עיתון בשקיקה, כשכל מילה זה כמו כל העולם בשבילה?
אני לא יכולה לראות ולהרגיש את הכאב הרב שנמצא מסביבנו, כי אז אני פשוט אשבר ולא ידע איך להתמודד, אני אשבר לחלקיקים קטנים של אטומים, ואני לא יהיה אני יותר.
למה השמש שוקעת, ותחושת הנוגה עולה? למה הכוכבים זורחים ולא מאירים יותר את דרכי?
למה, הו למה יש לי כל כך הרבה שאלות ללא מענה.
הקרת הענקית שסביבי ממשיכה בחייה, ואני פה עומדת וצופה בעולם המתריס נגדי את האדם שחשבתי שאני מכירה הכי טוב, את עצמי.
Comments