מקושרים - פרק א'

יום חדש, מתקשה לקום בבוקר. דוחפת את עצמי בכוח מעל המיטה. אני שומעת את המנגינה הרגועה של השכנים ממול, מנגינה מוכרת מאוד ברשת גל"צ, אשר את שמה אני לא זוכרת.
אני הולכת לצחצח שיניים, רואה את השמש מתחבאת מאחורי הררי עננים. מצב הרוח קודר למדי.
אני תוהה מה עומד לי על סדר היום. עוד יום שבו אני קמה ועולה על האוטובוס, עוד יום שאני מגיעה למשרד המצוברח שלי, עוד יום שאני מנסה לגלות את הייעוד שלי ולא מצליחה.
אני הולכת להכין קפה, דל קפאין, אבל הוא מחזק אותי על הבוקר. מתיישבת על יד השולחן במטבח, קוראת את העיתון היומי. כמו תמיד אותן כתבות חסרות תועלת שנמצאות שם רק בשביל למכור יותר, כתבות על רצח או מוות אכזרי במיוחד, טרור, מלחמה, וכמובן פינת המפורסמים. נראה לי שהדבר היחיד בעיתון שהוא ציני ונורמטיבי זאת הקריקטורה שמופיעה בסוף עיתון "ידיעות אחרונות", שפעם הופיעה ב "24 שעות", כמו תמיד פרט שולי שאני תמיד מזכירה לעצמי. מה לומר, התקדמנו מעיתון אחד לעיתון שני של אותה ההוצאה, אולי זה בשביל הגיוון אחרי השנים הרבות של יובש.
אני קמה ושמה את הספל על יד הכיור, כמנהג הימים מבית הורי. אני הולכת אל עבר הדלת, פותחת ומקבלת משב אוויר מרענן מהמסדרון. בעודי יורדת, אני עוברת בראשי על אותם הדברים שהייתי אמורה לקחת איתי, על הדברים שהולכים לקרות, ועל הדברים שסתם מטרידים את מנוחתי.