'שמיכת טלאים'
אני מתחילה סיפור... והוא נתקע בהתחלה בלי אמצע וסוף...כמו סיפור ללא תכלית... ללא תכלית בכלל. הסיפורים בראשי הולכים לאיבוד.... עם יקיצתי, מבט אחד לתוך זריחת החמה, המחשבות מתחילות להתרוצץ בקדחתנות....הן רצות ורצות ללא מנוח. כל כך התענגתי על כל מילה כשכתבתי....עכשיו אפילו מילה אחת אני לא מצליחה להעלות על הכתב. אני כל כך מיואשת.....הסיפורים בעצמם התייאשו מזמן ממני. נמאס לי כבר לחפש את עצמי, כי הבנתי שאין מה לחפש, אני נשמה מופשטת כמו שמיכת טלאים לא טובה, יש בי הרבה חלקים, אבל כל החלקים שמאליים ומרכיבים שמיכה עקומה - ככה אני מגדירה את עצמי אם מישהו תוהה. שמיכת טלאים, שם טוב לשיר, לא? אולי אני אנסה לכתוב משהו, בכוח להוציא קצת מהפנטזיה המדוכדכת עד מאוד שלי לאחרונה. אני בוחרת בשיר רנדומאלי של "KEANE" ואתחיל לעבוד. שמיכת טלאים הולכתי שולל, הבטתי בעצמי וראיתי פיסות קטנות של דמויות שלא מתרכבות לאדם אחד כמו שמיכת טלאים, הרגשתי אחרת שלמה אבל גם לא באמת העין הבוחנת המסתכלת רואה בי חתיכות בד שאפשר לזרוק בכל עת הולכתי שולל, אבל לא באמת,