"הזיכרון הנוגה"
קווים אופקיים של צבע אדום מרוחים על גבי הקנבס פסים חדים וקרים כתער היובש בגרון מונע מהצעקה לפלח את החדר בקול נהמה חרש בורח הקול מפי ומשאיר אחריו הבל פה באוויר הלכתי סחור סחור, עד שפשוט קפאתי במקום הצבע עדיין לח, אצבעותיי מתכסות בצבע דם מטאלי הריח גורם לאפי לרטוט באי נחת שלוות רוחי הופרה וגרמה לטורנדו בקרבי לצבור עוצמה להלחם בעצמי, לספוג מהלומות מכל עבר הדם על הקנבס מרוח מהדם שלי אבל כבר לא כואב יותר רק תחושת הריק ממלא את גופי ומשאיר אותו דואה באוויר כמו בלון התר אחר יעד ובסוף מגיע לקיצו האוויר אוזל, והדם על הקנבס מתייבש שעון החול הולך להיעצר בכל רגע רק לא לוותר, זאת הבקשה היחידה הבקשה היחידה שלי ממך, אל תוותר עלי, תלחם לשמור על הצבע הבוהק אחרת הוא ידהה ויישאר רק הזיכרון הנוגה