לא הכל זה כפי שזה נראה...
תמיד האמנתי בזה שיש סיבה לכל דבר שקורה לנו... זה הזוי לחשוב שזה באמת ככה... אבל זה בהחלט גורם להגביר את האמונה בכך שלנשמה שלנו יש ייעוד בחיים האלה, שלא סתם באנו לעולם הזה בשביל לראות את כל הסבל והמלחמות.
אני עוד מעט מגיעה לפוסט מספר 200, בכמעט 4 שנים זה הישג שהוא לא מרשים בכלל....אבל זה באמת משהו.
כל כך קשה לי להתבטא לאחרונה, אני כבר לא זוכרת מתי בפעם אחרונה אמרתי כל מה שעל ליבי, אבל בצורה מובנת.
לפעמים אני חושבת שכל מה שיוצא מפי זה סתם רצף הברות חסרות משמעות אשר לא מובנות לאף אחד.
על הדרך כשאני פוגשת אנשים, אני כל פעם מחדש נפעמת מרבגוניות אופיים.
אני תמיד תוהה אבל - מתי באמת יוצא לנו לראות את הפנים האמיתיות של האנשים שאנחנו פוגשים? או שכל היחסי הגומלין האלה מועברים דרך מסכות שאנחנו בוחרים כביכול לשים על עצמנו בשביל הגנה.
אם אנשים היו מפסיקים את המירוץ המטורף של החיים לרגע...עוצרים להביט סביבם.
מתי בפעם האחרונה ביליתם עם אחד ההורים שלכם?
מתי בפעם האחרונה עצרתם להריח איזה ורד בגינה?
מתי בפעם האחרונה הפסקתם לחשוב על איזה בגד או נעל אתם צריכים או על איך שאתם נראים, או על איזה מטלה יש לעשות? ... ופשוט לעצור ולהירגע, להביט סביב ולראות את מה שמסביבכם.
יש כל כך הרבה אנשים טובים שזה מפתיע אותי. לפעמים אני מודה לעצמי בשקט שהצבא עשה דברים טובים למעני. פגשתי כל כך הרבה אנשים! פשוט אנשים מדהימים אחד אחד.
בנוסף השלמתי עם חברה שלא דיברתי שנים....כי מי היה מאמין שנגיע לשרת באותו מקום?
אז זהו זה..זה הכוח המיוחד של היקום...ואני מקווה שאנשים לפעמים עוצרים לרגע ומרגישים עד כמה החיבור הזה שיש בינינו לבין החברים שלנו הוא לא סתמי.
תחשבו על זה, כשפגשתם את החברים שלכם.... האם זה היה סתם יד המקרה? או שהיה בזה משהו מעבר?
אולי נסיבות חייכם הובילו ואתכם אליהם, הבחירות שלכם ודרך החיים הם אלה שמובילים אותנו אל הייעוד שלנו.
Comments