חיוך רגעי של אושר

כל כך הרבה זמן שהיה חסר לי את הרגע של השיחה הפשוטה עם חברה. שיחה פשוטה שבה את מרגישה שאת חולקת מידע, ושום צד לא מביע ולו לרגע חוסר רצון או אכפתיות להאזין, השיחה פשוט מתקדמת מעצמה.
עד כמה שיחה פשוטה יכולה לגרום לי לאושר עילאי, התגעגעתי לזה כל כך.

כשאני חושבת על זה אני מקווה, שהאנשים שאנחנו פוגשים בחיים הם לא סתם בשביל להעביר לנו את הזמן, אלא בשביל ללמוד על עצמנו יותר, וללמד אותם על עצמם דברים שהם לעולם לא תהו לגביהם.

יש מקרים שפשוט נהיה חמים ולח בלב, הרגשה מסנוורת, שאת רוצה להרגיש עוד ועוד, ואז היא נגמרת. הרגשה שבה מעריכים אותך וסומכים עלייך מספיק, הידיעה שאת לא גורם שולי במערכת השמש, שיש לך השפעה ולו קטנה ביותר.
אני כל כך אוהבת את האנשים שיצא לי להכיר בשנתיים האחרונות (אהמ מריה אהמ אתי *לב*), ואני רוצה להודות להן על זה שהן גורמות לי להרגיש אני, לראשונה מזה הרבה זמן. זה מוזר וכיף בצורה מדהימה להיות מי שאת, ולצחוק ולדבר בזמן שאת יודעת שלא ישפטו אותך, יתייחסו לכל מילה שלך בכבוד, או יותר מכול יאהבו אותך בכל מצב קיים וידאגו לוודא שאת שם ברגע שהלב שלהם פועם ומרגיש בחסרונך.

הרגע שבו מרגישים בחסרוני, זה הרגע הטוב ביותר בעולם! ברגע שאתה חסר, זה הרגע שבו אתה מרגיש הכי אהוב, ולו רק בגלל שלאנשים האלה אכפת ממך מספיק כדי להתקשר אלייך ובפתיחה לבבית ואימרה פשוטה של "הייייי" קורץ ושמח הם יש מחזירים אותך אחורה לפגישה הקודמת ולהבין שלא משנה איפה אתם נמצאים, זאת תמיד אותה התחושה של אחווה ואהדה הדדית.