התרחשויות...
אני בטוחה שאף אחד לא הולך לקרוא את זה ממילא, אבל זה כיף לחשוב שזה פורסם ברשת...לדעת שאולי פעם עוד כמה שנים אני אשוב ואקרא את זה, אני אצחק על עצמי ועל כסילותי... אני כל כך מבולבלת, לא יודעת אם יותר או פחות. אחרי שחזרתי מקורס מסוים שעשיתי בצבא חשבתי שאני מוכנה לכל תרחיש שיבוא, חשבתי שנהייתי חזקה נפשית יותר מבעבר, אבל שוב הכל התנפץ כמו תמיד. לחשוב על עצמי כחיילת ג'ובניקית, זה מצחיק, קשה לי להודות שזה מה שאני. שמעתי מאנשים דברים על זה שיכולתי לתרום יותר, שמעתי רמיזות בוטות גם מאנשים שהדיעה שלהם היוותה בסיס וחשיבות רבה עבורי. עכשיו כבר ממש לא מזיז לי, נשארתי איפה שאני, ולמרות כל החרא שהאכלתי את עצמי וכל ייסורי המצפון והיגון שיצאו מכל תא מגופי, זה הגיע פשוט למקום של אדישות מוחלטת. אני יודעת דבר אחד, שזה מצחיק לחשוב על זה. אנחנו כבני אנוש תמיד נתלים בציפייה שיש משמעות לחיים.כביכול זה מה שמחזיק אותנו על הרגליים לדעת שאנחנו לא סתם נבראנו ושיש לנו גורל מיוחד, לכל אחד מאיתנו כאינדיווידואל יש מסלול שעליו לעשות... עכשיו אני לא בטוחה אם זה באמת ככה, האם באמת צריכה להיות משמעות, בסופו של דבר אנחנ