להרכיב את עצמי מההתחלה

לפעמים קשה לאהוב,
למה לאהוב, אם כל כך קל פשוט לא?
רגשות מסתחררים בראשי
מערפלים את מחשבותיי
אני מסתכלת קדימה ורואה את השקיעה
היא כל כך יפה
צובעת את השמיים בצבעים רכים
שמחממים את ליבי הצונן
הו כמה שמקרים כאלה דלים

אני מביטה אל על,
אל מגדל המים הישן,
הצבוע כחול כצבע הים,
כבר שנים שאני עוברת דרכו
ואף פעם, לו לרגע אחד לא שוכחת על קיומו
או על קיום הבתים שלידו,
על הכלב הנובח,

אבל אני, לעומת המגדל,
כבר לא אני,
נשמתי פזורה בכל פינה במורד הרחוב,
בכל עת בעוברי שם,
אני אוספת פיסה קטנה
ותוהה, האם יצא לי אי פעם
להרכיב את עצמי מההתחלה?