candleburn

הזיעה נגרה בגבי. איך מרגישים כשאתה אוהב בן אדם אחר? – איזו מן הרגשה זאת ? ידעתי את התשובה, לא הייתי צריכה לחשוב שנית, לא הייתי צריכה להיות שקולה ועניינית לראשונה בחיי הקצרים. ידעתי כי לאהוב מישהו אחר זה דבר שגדול ממני, זה רצון עז להגן על אותו אדם, להוקיר אותו, לגרום לו להרגיש טוב אבל עם זאת להוביל אותו בדרכו לעזור לו שלא לסטות מנתיבו, להיות שם בכל נחשול שתוקף אותו, להיות שם בכל אתגר וצעד, להיות איתו שם בהתגשמות חלומותיו . עצמתי את עיני, שאפתי את כל האוויר שראותי יכלו להכיל ואז נשפתי באיטיות – נותנת לצער וליגון לשטוף את הסימנים הכחולים על ברכי וידי, כנדבך אחד שמורידים מעל השני – נוצר רושם שאני הייתי שקועה יותר מידי בעבר ככה שלא הצלחתי להביט קדימה . הגוף שלי כאב, אבל הנשמה שלי שרפה את כל אברי הפנימיים, איך יכולתי לתת לו ללכת? איך יכולתי לעזוב אותו ברגע של שפל ? דפנה ידעה את כל אשר אירע, היא הייתה שומרת סודי היחידה, לא יכולתי לתת לאחרים לגלות שנטלתי אחריות על דבר שהכביד על ליבם, שאותו הם ניסו לשכוח אבל לא הצליחו . " ליבי!", שמעתי קריאה מאחורי וראיתי אדם שמתקרב לקר

I want to dedicate this following poem to all the people we've lost, people we chrished and loved and still do - that gave us hope for better life. ---------------------------------------------------------------------------------------------- Memories of the one's we've lost Memories of the one's we still cherish Standing like statues, our eyes are glazing As the tears are dropping I lose the grip of the ground Everything is spinning I know that you're watching over us I know that one single glance Into the recess of my heart One single glance, And you're there with me forever One single glance from Recalling the memories we have shared together, Your memories are the only thing that pushing me forward No one can take that away from me, This piece of you is mine forever.

"I will take my microphone out! I warn you sis", one of many warnings I get a day, and I can't even see movies or any kind of shows in my room because my sister constantly threatens me by singing really out loud. "See that's my microphone, it's red, once I turn on this stereo I'm going to put one of these old cassettes, and I will sing until my lungs bursts out, you won't be able to do nothing, ha!" I'm losing my mind; I don’t even know how to deal with her. I heard my mom yelling at me from the kitchen:"Rose, I won't wash your clothes anymore if you will continue treating so badly your own sister, do you get it missy"? I don’t get it, why do I get attacked from every possible direction from the very beginning. I was pronouncing my rights to my mother just the other day. 1. I need my own space. 2. I want to do my own thing when I feel like. 3. I'm a teenager I want my business to be private; I don’t want my sister snooping a

Sweet farewell, The shuddered posture, the cold air, Inhaling the smell, I'm standing on the top of the world I can't see the end of the path I was obliged on taking, The wind brushed my hair, making me blind What should I do? Go back to my roots, or run away to the place Where I won't be found at Walking on the rickety fence, Thoughts of death and life fill my clattery mind The realization won't flow from nowhere I need to stumble, Only if my will is strong enough, will I survive.

My eyes are closed. I see the dim light in my head, I want to reach it, to turn it off, and I can't wake up, not now. How can I live with the knowledge of the past itching in the back of my head? I can't stop questioning myself, where did I go wrong. The long pierced look on his face I try to erase from my memory. I'm falling apart; I feel my body soaring with every move I make. It's hard to make a move forward. "Rose!!" …someone shouted my name but I didn’t care. "Get down here right now missy". Now I was wondering what my mom want from me now, it's a hard thing to satisfy her, she is never happy with me. It seems like the amount of complaints she has towards me grow by day. I tried to jump out of my bed and BANG, that was a really bad idea, I knocked my head on the closet, the bruise probably is going to be really blue, but whatever, this is going to be another reason to make my mom roar at me. "Rose what were you thinking putting your dir

החום של הלחות אופף אותי. אני עושה את דרכי למקום לא ידוע.רק לפני שעות ספורות התחלתי את מסעי, ספרתי אינספור עצי אורן למרגלות הכבישים. רק שבוע שעבר חייתי חיים רגילים, אבל הכול השתנה, כמו שזה תמיד קורה.ברגע אחד נתון הייתי יכולה להיות בבית וברגע אחר כבר הייתי על הרגליים הולכת לעבר כיוון לא נודע. הכאב המצטבר בעקבות האכזבות המצטברות מוביל אותי למקום בו אני אצליח להתחיל הכול מחדש. "היי ליבי" שמעתי מרחוק,לא הייתי מרוכזת, לא הבנתי על מי מדובר,לקח לי דקה או שתיים להבין שהקול ששמעתי מרחוק בעצם היה מופנה אלי.הסתובבתי בזהירות, מולי עמדה ילדה גבוהה בעלת עיניי תכלת אפור הכי יפות שראיתי, שיער שחור כזפת הסתלסל לאורך גבה. לקח לי עוד רגע בשביל לזהות את האפיונים הללו, ואז הבנתי,הידע הפציע במוחי, באותה מהירות כמו שהוא נעלם – דפנה. סרקתי את מוחי, חיפשתי תשובות אבל לא הצלחתי למצוא,רציתי להבין מה היא עושה בכביש הנטוש. האם היא עוקבת אחרי? או שאני חולמת? לקחתי יוזמה והחלטתי להגיב לה. "דפנה מה את עושה כאן"?שאלתי בצורה התמימה ביותר. "ליבי, ליבי, מה את חושבת שאני אתן לך לנדוד כך ברחבי העיר

קשה לנשום. החזאי מודיע ברדיו על רמת לחות עולה וטמפרטורה נעימה של 30 מעלות צלזיוס, שמעתי את אמא רוטנת מאחורי:"איזה מין מזג אוויר זה".היא ראתה את מצבי הייתי על סף התקף. אני לא יכולה לעמוד בחום הזה,קשה לי לזוז, אף להניע אצבע אני מתקשה. "...המשק הישראלי מייצא פחות, המחיר העולמי התדרדר, המשק לא יודע איך לצאת מהמשבר.."הפסקתי להקשיב. תחת רגלי אני מרגישה את רצפת הפרקט הלוהטת - אני מהלכת במדבר החיות מסתתרות מעצם נוכחותי.. בעודי עומדת ליד החלון משקיפה על עוברי אורח זרים בקרבת הבית, דבר מסוים נתפס בזוית העין שלי - דן רוכב על האופניים שלו, עיתון בידו. שמעתי בעיטה קלה בדלת העץ המשובחת שאף לא נרתעה מעצם הנחיתה החזקה, ידעתי שהשעה כבר 7 בבוקר. צעדות הדהדו במוחי, בצליל של פעמונים, רציתי להפסיק אותם, אבל הם רק התחזקו, רעדתי קלות, הרגשתי מטלית רטובה שהונחה על המצח - ושוב צללתי לתהום של אי הידיעה.