ההווה שזור בזיכרונות נושנים

שנה אחרי שנה,

לא ניכר בי שום סממן זמן,

איך ייתכן שעדיין הכול נשאר זהה?

מביטה לאחור וכל מה שאני רואה זה את ההווה,

את ההווה שזור בזיכרונות נושנים

ואני עם לבבות בעיניים

לבבות מנצנצים שמפזזים להם יחדיו

כמה  עוד הזמן יעצור מלכת?

עם שירו של הדרור הבוקר

אני אדע שהחל יום חדש

ועם השעות שיעברו

אני אזכר בך ועצבי ירטטו כמו לראשונה

כמה קשה לחיות את ההווה כשהוא שזור בעבר

עם שירו של הדרור, הכל ישוב כלא היה
וכל מה שארע ירגיש כבדיה
אבל הלב יחוש
כי ממבט ראשון לא מתאהבים
מתאהבים עם שירו של הדרור
שמזכיר לי אותך על אף שאני לא יודעת על קיומך