candleburn

אני מרגישה כל כך בודדה לפעמים, אולי זה בגלל השקט העצמי שאני כל כך זקוקה לו, אבל אני לא זוכרת יום אחד שבאמת אהבתי בן אדם, אהבה חברית כזו, אהבה חברית רגעית כן, אבל אהבה חברית אמיתית וכנה מכל הלב לא הייתה לי בחיים. אני מייחלת ליום שבו יהיה לי בן אדם שיאהב אותי כמו שאני, שידבר איתי כל כמה זמן, שישאל לשלומי – סתם ככה בלי שום סיבה, סתם להראות שאכפת. אני הרבה פעמים אמרתי שאני לא בן אדם כזה שעושה את זה לאחרים, מצלצל וכאלה... אבל עכשיו כל כך בא לי יחס, יחס חברי כנה ומכל הלב, חבר שיעמוד לצידי וישמור את הסודות הכמוסים שלי והמחשבות השחורות..... אבל אני לא חושבת שזה יקרה פעם. אני אמשיך להלך בשדות הירוקים בעודי מסניפה את הריח של הפרחים והעלים, אני אמשיך להביט בשמיים ולחייך חיוך מטומטם, אמשיך להביט הלאה בתקווה שיעד יקרוץ לי ויזמין אותי ללכת אחריו ולהגשימו. זה לא שלא כיף לי לבד....יש בזה משהו מרפא ומרומם את הרוח לפעמים...אבל לפעמים רק לפעמים ה"מה שלומך" בבוקר או בכל שעה שהיא...תעשה כזה נחת על הלב ... שלא תאמינו עד כמה זה ירגש את הבן אדם.... אז אני מבקשת מכל מי שקורה את הבלוג...אם יש כאלה...

זה מוזר אבל מאז שהתגייסתי אני מרגישה שהפסקתי לעשות דברים שאני אוהבת, הרגשתי שזה לא מגיע לי ליהנות מהדברים הקטנים האלה, כיוון שאני לא תורמת מספיק או אם בכלל, ומכל מיני סיבות הזויות כאלה. עבדתי קשה גם בלרצות את האנשים, כל מילה שהוצאתי מפי חשבתי כפליים לפני שאמרתי אותה, דאגתי לגבי ההצטיירות שלי בפני אנשים, וזה עדיין קורה לי. החלטתי שמהשנה אני אעשה מה שאני מרגישה לנכון ומה שאני אוהבת, אני אנסה לרצות כמה שפחות אנשים, אני מחליטה לרצות את עצמי. חזרתי ללכת למרחקים ארוכים. בחיי שזה עושה לי טוב! לא דמיינתי עד כמה, באנוכיות הפסקתי ללכת בטענה שהשתנתי וזה לא מתאים לי. הליכה זאת פעולה שמנקה לי את הראש שמטהרת לי את ההרגשה, זה משהו שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי מסיבה כלשהיא. התחלתי ללכת מעיר ליד הבסיס שלי לעיר שבה אני גרה ברגל (לפעמים) וזה כזה כיף! ואני כן לוקחת אוטובוס לפני שאני מתחילה את המסע כי ללכת מהבסיס הביתה ייקח לי לפחות 3 שעות. כשאני הולכת אני רואה טריליון פרחים בצבעי צהוב אדום ולבן מסביבי,את השדות פורחים זה עושה לי טוב על הנשמה. וכן על הדרך אני מריחה שדה תותים שמריח כמו גן עדן, שבהתחלה לא שמתי

מישהו ראה אמריקן איידול? אז לאחרונה הייתי ממש מוטרפת על האודישנים, אבל משהו מוזר קורה כשמתחילים לבחור את המתמודדים האחרונים. בד"כ כל המתמודדים שכבר בחרת לעצמך כזכאים לזכות ולזכות בתהילה מקבלים בתשובה שאותה כל כך השתוקקו לשמוע את הלא. בסוף יש את קבוצת המתמודדים שבנויה מחצי מתמודדים שבאמת מגיע להם לזכות ותמיד יש את החצי הנוסף, שאי אפשר לדעת אם הם עברו מרחמים או לא, אבל הם בהחלט פשוט לא עונים על הקריטריונים שהשופטים בעצמם הציבו. גם שידור הקליפ של ג'ניפר בסוף התוכנית שבוע שעבר בכלל לא היה לעניין...כאילו מה היא צריכה לגלוש על זרי הדפנה של הפופולריות של התוכנית בשביל לקדם את הקליפ האישי שלה...זה פשוט לא נכון.

כמו תמיד יש לי הרגשה מקדימה לגבי סדרות. אני פשוט יודעת מה יהיה להיט...עד כמה שזה נשמע מצחיק. לדעתי זאת אחת הסדרות הטובות. הדמויות מדהימות והן מדברות באמת על נושאים יומיומיים שיכולים לקרות....כמו על הקשר בין חברים ומשפחה, על כל אותם ערכים חשובים: סובלנות,הדדיות,יושר,חברות,כבוד... ועד כמה קשה לשמור עליהם כשהם מצטלבים. אחת השחקניות הראשיות ALY MICHALKA גם שרה בפרקים מסוימים...ובאמת נתנה הרבה מעצמה לדמות...והחיבור שלה ושל ASHLEY TISDALE מדהים בעיני, שילוב שאף פעם לא הייתי מצפה שיקרה, ובאמת רואים שיש אינטרקציה אמיתית וכנה..זה מועבר טוב מאוד דרך המסך. זה שבעצם כל הסדרה סובבת סביב קבוצת מעודדות זה לא אומר שזה קיטשי ובנאלי...יש כל כך הרבה קטעים אנושיים ומלבבים בין לבין שפשוט עושים את הסדרה הזו למה שהיא - להיט.

מוזר... אני זוכרת שלפני כמה שנים הבנתי לראשונה כמה אנחנו כבני אדם דומים אחד לשני בצורה מפליאה. ביום חמישי התוודעתי לכך שוב. כל הילדות הרגשתי שפשוט לא הייתה לי חברה טובה...כאילו היו לי חברות שביניהן הן הרגישו נורא קרובות, אני תמיד הרגשתי ריחוק, תמיד הרגשתי מתבודדת. אני תוהה אם זו תכונה נרכשת או תכונה מולדת, כי עד היום היא מלווה אותי. לאחרונה עברתי תהליך התנקות מרגשי האשמה הנוראיים שרבצו עליי....שנת 2010 לא התחילה לי בטוב... הברזתי מלא לחברות שלי....ובכלל הייתי כל הזמן במין דיכאון תמידי....תמיד האשמתי את עצמי בהכל, פשוט שק חבטות של עצמי. לבסוף חברות שלי התחילו לא להתקשר אלי, לא לשתף אותי בדברים. הקש ששבר לי את גב הגמל היה.... בעצם זה היה כמה דברים אבל זה שניער אותי זה היה שחברה שלי הייתה במיון, ורק במקרה גיליתי את זה. אני בעצמי זאת שחפרה לעצמה את הנתיב הזה. מה שכן לחיות ללא רגשי אשמה בגלל כל הבחירות הלא נכונות שתמיד עשיתי באמת היה כמו משב רוח מרענן. אבל עדיין...אני לא יודעת מה יהיה איתי...כנראה אני אמשיך לבלות את ימי שישי לבד בציפייה למשהו...אני אבהה במסך הפלזמה ואירדם מולו....בשבת אני א

המוח שלי מתפוצץ לחלקיקים קטנטנים...אני מרגישה את זה... מי היה מאמין שבעיות מילוליות של כיתה ד' יגרמו לי לתסביכים רציניים ולקצר במוח. ברצינות בחיים לא הבנתי למה צריכים לחשב את מס' הספרות הקיימות במספרים מ1 500 . למי זה מועיל? ואיך להסביר לילדה שאפשר לפתור בעיה עם איקסים? כשהיא בכלל בקושי קלטה בשאלה הראשונה שכשסופרים את הספרה 1 מ1 עד 20 זה לא כולל כל ספרה בנפרד..... אני מתעבת מספרים ובעיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בחיים לא אסתדר איתם!!! ולא רק זה מחקתי לי את שני תוכנות הצריבה ואני לא יכולה לצרוב שום דבר נורמאלי!!! אז תשאלו מה את צריכה צורב, אם יש דיסק און קי, אז התשובה היא שאני עדיין חיה בתקופת הדינוזאורים. איזה יום לפנים!! מה אני אגיד לכם! חברה טובה שלי נמצאת במצב נורא........ חברת ילדות חושבת שאני צריכה ללכת למועדון וחברה משותפת מהצבא מצדדת בה.... למה אנשים לא מבינים שאין לי מספיק ביטחון עצמי לזה? ושאני ארקוד כמו איזה זונה? מה אני נראית להם? בהחלט לא כמו קריסטן סטיוארט בברוכים הבאים לריילי... כל כך הרבה מחשבות הזויות מתרוצצות לי אל מול עיני..........אני מתח

ללכת שבי אחרי פעימות הלב. להעז, לא לבחול באמצעים. לקרוע מיתרים בגיטרה ולדמם. להביט הרחק ולחפש חלקים שעוד לא ניזוקו ולהשמיד גם אותם. הלכתי אחרי אותות, סממנים שחשבתי שהראו לי את הדרך אל מה שחשבתי שהלב שלי חשק. מכירים את ההרגשה שאם רוצים דבר מה באמת? אבל ממש רוצים? ומרגישים שמוכנים לקבל אותו? פתאום ברגע הכי לא צפוי מקבלים אותו? זה קורה גם בדברים הטובים וגם ברעים...אבל המקרים הללו קורים וללא ספק מוחשיים. לא צריכים לחכות לכוכב נופל בשביל שהם יקרו. הימצאותן של המחשבות בתת המודע מספקות לנו את אותם ייחולי הלב הכנים ביותר גם מבחינה מטריאלית ואף רוחנית. אז אתם בטח תוהים ואם תבקשי מיליון, בית פרטי כמו של אנג'לינה ג'ולי שזקוק לחידוש בצרפת, האם זה יקרה? האם זה יבוא לך במגש של כסף? כי זה לא. אז אתם צודקים,לא פענחתי את הקסם, לא יודעת איך זה עובד, אבל זה קיים. ולא צריכים לקרוא את "הסוד" בשביל למצוא את התשובה וגם לא את "באדולינה" בשביל להשיג בטחון עצמי ולהיות מלך של עצמך ולדעת שהכול יקרה ברגע שנאמין בעצמנו, וללא ספק זאת גם אפשרות. כשאנחנו באמת כנים ע