תפילה חרישית

המילים בורחות מראשי. אני חושבת יותר מידי על יותר מידי דברים. כשהמוח נעצר לרגע מניתוח המידע האינסופי זה גם לא נותן לי מנוח – כי תחושת חוסר מעש אופפת אותי. איך אנחנו מגדירים את מי שאנחנו? האם יש בכלל הגדרה כזו? שהיא חד משמעית?

הרצון – חשבתי שהוא מניע חזק לעשיית דברים. אולם הפחד שזורם בעורקי והחשש מהלא נודע הוא יותר חזק מכל רצון שהיה לי אי פעם.

רדפתי אחרי מספרים, אחרי משמעויות נסתרות שיובילו אותי במסעי. המספר 49 כמספר קיו  האוטובוס שיכל לקחת אותי למוסד לימודי, ליווה אותי גם בדרכי לעבודה כשהוא היווה מס' בית של מחסן נטוש שבו מצאו חומרים רעילים זה לא מזמן ופירקו אותו – באותו רגע גם אני סטיתי ממסעי.
בגילי אנשים יוצאים לשבת בחוץ במקומות פומביים, הולכים להסתובב במקומות אפופי עשן – פשוט הולכים ובהגדרה הרווחת "עושים חיים" – ואני לא אוהבת לצאת, ואני גם אוהבת את הכוך הקטן שלי שבו אני יכולה להעביר את מרבית חיי ולהיות מאושרת.

אבל עצם העובדה שאושר זה מושג כל כך לא חד משמעי – כל אחד תופס אותו בצורה שונה כל כך מהאחר – כך שבעצם האושר שלי ייראה די משמים ומשעמם בעיניי האחר וגם מראה על העובדה שאני אנטי סוציאלית -  ולפעמים דברים אלה אכן חודרים לתת המודע שלי ואני די חושבת שאני פריק מעולם אחר – אבל כשכוח הרצון שלי חזק יותר – אני עומד על משמרי ומנסה לשמור על קור רוח, כך שמחשבות האחר לא יערפלו את מחשבותיי שלי.

אתם יודעים מה מעצים בדת? זה לא העובדה שמתפללים כל היום ומרגישים בטוחים, זה לא העובדה שחיים תוך כדי שמירת  תרי"ג מצוות – אלא עצם העובדה שכולנו מקושרים – שכולנו מאמינים באל אחד גדול ומושיע – שאנחנו יודעים שבסופו של יום אמורה להיות משמעות – ושזה מעבר לקריאת התנ"ך, זה מעבר לאיך שאנחנו ניזונים או מתלבשים – זה פשוט מקשר.

בנצרות בשונה מיהדות אנשים פשוט נרתמים למען האחר בכל צרה שהיא – וזה לא משנה בן איזה דת אתה – אם אתה במצוקה אז יתפללו עבורך כל לילה – אבל זה מעבר לתפילה החרישית – מה שקורה פה שחושבים עלייך ועל המצב ותוך כדי המחשבות החיוביות הרבות שנרקמות סביב אותו בן אדם – זה נותן להרגיש חוזק – וזה מה שמביא לשינוי במצבו – שזה מדהים בפני עצמו.