candleburn

מישהו ראה אמריקן איידול? אז לאחרונה הייתי ממש מוטרפת על האודישנים, אבל משהו מוזר קורה כשמתחילים לבחור את המתמודדים האחרונים. בד"כ כל המתמודדים שכבר בחרת לעצמך כזכאים לזכות ולזכות בתהילה מקבלים בתשובה שאותה כל כך השתוקקו לשמוע את הלא. בסוף יש את קבוצת המתמודדים שבנויה מחצי מתמודדים שבאמת מגיע להם לזכות ותמיד יש את החצי הנוסף, שאי אפשר לדעת אם הם עברו מרחמים או לא, אבל הם בהחלט פשוט לא עונים על הקריטריונים שהשופטים בעצמם הציבו. גם שידור הקליפ של ג'ניפר בסוף התוכנית שבוע שעבר בכלל לא היה לעניין...כאילו מה היא צריכה לגלוש על זרי הדפנה של הפופולריות של התוכנית בשביל לקדם את הקליפ האישי שלה...זה פשוט לא נכון.

כמו תמיד יש לי הרגשה מקדימה לגבי סדרות. אני פשוט יודעת מה יהיה להיט...עד כמה שזה נשמע מצחיק. לדעתי זאת אחת הסדרות הטובות. הדמויות מדהימות והן מדברות באמת על נושאים יומיומיים שיכולים לקרות....כמו על הקשר בין חברים ומשפחה, על כל אותם ערכים חשובים: סובלנות,הדדיות,יושר,חברות,כבוד... ועד כמה קשה לשמור עליהם כשהם מצטלבים. אחת השחקניות הראשיות ALY MICHALKA גם שרה בפרקים מסוימים...ובאמת נתנה הרבה מעצמה לדמות...והחיבור שלה ושל ASHLEY TISDALE מדהים בעיני, שילוב שאף פעם לא הייתי מצפה שיקרה, ובאמת רואים שיש אינטרקציה אמיתית וכנה..זה מועבר טוב מאוד דרך המסך. זה שבעצם כל הסדרה סובבת סביב קבוצת מעודדות זה לא אומר שזה קיטשי ובנאלי...יש כל כך הרבה קטעים אנושיים ומלבבים בין לבין שפשוט עושים את הסדרה הזו למה שהיא - להיט.

מוזר... אני זוכרת שלפני כמה שנים הבנתי לראשונה כמה אנחנו כבני אדם דומים אחד לשני בצורה מפליאה. ביום חמישי התוודעתי לכך שוב. כל הילדות הרגשתי שפשוט לא הייתה לי חברה טובה...כאילו היו לי חברות שביניהן הן הרגישו נורא קרובות, אני תמיד הרגשתי ריחוק, תמיד הרגשתי מתבודדת. אני תוהה אם זו תכונה נרכשת או תכונה מולדת, כי עד היום היא מלווה אותי. לאחרונה עברתי תהליך התנקות מרגשי האשמה הנוראיים שרבצו עליי....שנת 2010 לא התחילה לי בטוב... הברזתי מלא לחברות שלי....ובכלל הייתי כל הזמן במין דיכאון תמידי....תמיד האשמתי את עצמי בהכל, פשוט שק חבטות של עצמי. לבסוף חברות שלי התחילו לא להתקשר אלי, לא לשתף אותי בדברים. הקש ששבר לי את גב הגמל היה.... בעצם זה היה כמה דברים אבל זה שניער אותי זה היה שחברה שלי הייתה במיון, ורק במקרה גיליתי את זה. אני בעצמי זאת שחפרה לעצמה את הנתיב הזה. מה שכן לחיות ללא רגשי אשמה בגלל כל הבחירות הלא נכונות שתמיד עשיתי באמת היה כמו משב רוח מרענן. אבל עדיין...אני לא יודעת מה יהיה איתי...כנראה אני אמשיך לבלות את ימי שישי לבד בציפייה למשהו...אני אבהה במסך הפלזמה ואירדם מולו....בשבת אני א

המוח שלי מתפוצץ לחלקיקים קטנטנים...אני מרגישה את זה... מי היה מאמין שבעיות מילוליות של כיתה ד' יגרמו לי לתסביכים רציניים ולקצר במוח. ברצינות בחיים לא הבנתי למה צריכים לחשב את מס' הספרות הקיימות במספרים מ1 500 . למי זה מועיל? ואיך להסביר לילדה שאפשר לפתור בעיה עם איקסים? כשהיא בכלל בקושי קלטה בשאלה הראשונה שכשסופרים את הספרה 1 מ1 עד 20 זה לא כולל כל ספרה בנפרד..... אני מתעבת מספרים ובעיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בחיים לא אסתדר איתם!!! ולא רק זה מחקתי לי את שני תוכנות הצריבה ואני לא יכולה לצרוב שום דבר נורמאלי!!! אז תשאלו מה את צריכה צורב, אם יש דיסק און קי, אז התשובה היא שאני עדיין חיה בתקופת הדינוזאורים. איזה יום לפנים!! מה אני אגיד לכם! חברה טובה שלי נמצאת במצב נורא........ חברת ילדות חושבת שאני צריכה ללכת למועדון וחברה משותפת מהצבא מצדדת בה.... למה אנשים לא מבינים שאין לי מספיק ביטחון עצמי לזה? ושאני ארקוד כמו איזה זונה? מה אני נראית להם? בהחלט לא כמו קריסטן סטיוארט בברוכים הבאים לריילי... כל כך הרבה מחשבות הזויות מתרוצצות לי אל מול עיני..........אני מתח

ללכת שבי אחרי פעימות הלב. להעז, לא לבחול באמצעים. לקרוע מיתרים בגיטרה ולדמם. להביט הרחק ולחפש חלקים שעוד לא ניזוקו ולהשמיד גם אותם. הלכתי אחרי אותות, סממנים שחשבתי שהראו לי את הדרך אל מה שחשבתי שהלב שלי חשק. מכירים את ההרגשה שאם רוצים דבר מה באמת? אבל ממש רוצים? ומרגישים שמוכנים לקבל אותו? פתאום ברגע הכי לא צפוי מקבלים אותו? זה קורה גם בדברים הטובים וגם ברעים...אבל המקרים הללו קורים וללא ספק מוחשיים. לא צריכים לחכות לכוכב נופל בשביל שהם יקרו. הימצאותן של המחשבות בתת המודע מספקות לנו את אותם ייחולי הלב הכנים ביותר גם מבחינה מטריאלית ואף רוחנית. אז אתם בטח תוהים ואם תבקשי מיליון, בית פרטי כמו של אנג'לינה ג'ולי שזקוק לחידוש בצרפת, האם זה יקרה? האם זה יבוא לך במגש של כסף? כי זה לא. אז אתם צודקים,לא פענחתי את הקסם, לא יודעת איך זה עובד, אבל זה קיים. ולא צריכים לקרוא את "הסוד" בשביל למצוא את התשובה וגם לא את "באדולינה" בשביל להשיג בטחון עצמי ולהיות מלך של עצמך ולדעת שהכול יקרה ברגע שנאמין בעצמנו, וללא ספק זאת גם אפשרות. כשאנחנו באמת כנים ע

המשא הכבד בתוך ליבי החל לאט לאט להתפוגג רגשות האשמה החלו לפנות את מקומם לרגשות חיוביים וזוהרים ככר שמיים זרוי כוכבים כשאני סוגרת את עיני אני רואה אותך מושיט את ידייך לעברי ותופס אותי בחוזקה בחיקך ולא מרפה כמה זמן התפללתי לבואך כמה זמן חיכיתי לנצנוץ בעינייך הלכנו יד ביד לעבר החוף זרוי הצדפים לאור אורם הזוהר של כוכבי הלילה בעינינו השתקפות האינסופית של הים ברגע שהייתי פוקחת עיניים ידעתי שאתה כבר לא לידי אבל תמיד תהיה אי שם בנבכי התת מודע, מחכה

אז....אני פותחת את השנה בנימה אופטימית :) מבט מעבר לחלון האוטובוס השדות הצחורים אחד אחרי השני מרצדים לי מול העיניים ביופיים הזוהר כמה זמן רציתי פשוט להושיט יד מעבר ולגעת ברוח שנושבת ... לתפוס חלקיק קטנטן מהזמן הזה ולאטום אותו בתוך זכוכית ולשים על המדף לזכר הימים הטובים הוו הימים הטובים הם לא כפי שהם נראו הם אותם רגעים אבודים עם אנשים מיוחדים שנקרו לדרכינו במפתיע כמו משום מקום קרצו לנו וזימנו אותנו לעקוב אחריהם אותם מפגשים במקומות שונים מתן כתף לעזרה לאחר הושטת יד והעולם משתנה העולם מתחיל לזהור בחלקיקי זהב מיוחדים בעלי מגע אחר הוו הימים הטובים הם לא כפי שהם נראו הם אותם רגעים אבודים עם אנשים מיוחדים והגעגוע אליהם אוכל אותנו מבפנים אבל הם בדיוק אותם האנשים שאתה לא מצפה לפגוש שאתה לא בטוח שישנם אבל הם שם תמיד עמוק בלב נגלים דרך אותם רגעים אבודים בזמן