גן הקיץ מאת פאולינה סיימונס

תשאלי את עצמך שלוש שאלות, ותדעי מי את - במה את מאמינה? למה את מקווה? והכי חשוב, מה את אוהבת?"
אני לא יכולה לתאר במשפט את מה שהרגשתי במהלך הקריאה שהייתה ארוכה עד מאוד.
הספר מבחינתי היה מחולק לפרקים שביניהם תהום - והייתי צריכה לקחת הפסקה מפרק לפרק על מנת להכין את עצמי נפשית למה שעומד לבוא.
זה אחד הספרים הכי מרגשים שקראתי אי פעם, הוא מדבר על החיים ועל אהבה ויחסים בצורה מעודנת ורכה -
מציג את האפשרות לאהבה ראשונה שעודנה קיימת למרות האירוניה הרבה שמהולה בחיי היום יום.

טטיאנה היא הגיבורה שלי - במאבקה התמידי לשמר על אהוביה, במאבקה התמידי לחיות את החיים למרות שידעה
שהחלקים הכי קשים בהם הם אלה שעיצבו אותה להיות מה שהיא וחישלו אותה להיות האישה והאמא שהיא.

אני מקווה שמשפטים מהספר ימשיכו מידי פעם להדהד במוחי - כתזכורת לכמה מהר החיים עוברים - החמש הדקות השאולות
שהיו ונמשכו למאה החדשה שמזכירות את החיים השבריריים והקצרים.

"הרגשתי אושר שנבע מכך שאני חי, הלוואי שיכולת לראות את זה, טניה שלי"