ערב קריוקי? לא נראה לי

החופש שלי התחיל עם סיוטים בלילה. בהתחלה זה היה קשור לעבודה, אח"כ לחיי כתלמידה בכל שלביי חיי.

לבסוף, השינה הטרופה הסתדרה ואז התחלתי לחלום עליו שוב. אני חייבת להודות שלחלום עליו זה כמו לראות תמונה יפה במגזין וזה הכל - ואותו כבר שכחתי בזמן התיכון.

לאחרונה, אני רואה הרבה סדרות קוריאניות. הן כל כך חמודות ומרגיעות. לפעמים אני מרגישה שאני דמות מעולה לסדרה קוריאנית - כי גם אני תמימה מידי, חסרת בטחון ופשוט אחת שלא מסתדרת עם החיים האמיתיים.

אני חייבת להודות שאני לא יודעת איך הם כל הזמן בסדרות האלה עושים ערבי קריוקי - כי אם אני הייתי פותחת את הפה ולו לרגע אחד היו מסרבים להזמין לערב קריוקי נוסף :)