candleburn

childhood memories - maybe it's the first time -  that i acknowledged today that i've never got over the fact that we moved to Israel. i'll always wonder if it was the right choice - sometimes i think it could have turned out much better for my family if we stayed - my parents would not have struggled that much and maybe had been happier.

סיפורה של הילדה שהפכה להיות אישה החל לפני 21 שנה. הילדה שהייתה פעם שאפתנית וניצחה ביד רמה בחבריה - בדמיונה - הייתה בטוחה בקיום נפלאות והגשמת חלומות - הייתה בטוחה שהיא תקבל אופניים ורודות עם לוגו של בארבי כשהיא תעלה לארץ הקודש - הייתה בטוחה שהיא תקבל בובה בדמות של ילדה אמיתית - הייתה בטוחה שהכל זועק בצבע ורוד ניאון של מרקרים. אני אספר לכם איך זה התחיל ואיך הילדה גדלה אבל עדיין נשארה היא עצמה. מקווה שתוך כדי התהליך אני אבין יותר את  עצמי ואת הסובבים אותי. פרק א'- הכל התחיל בעיירה קטנה אי שם  במחוזות ברית המועצות לשעבר. העיירה שכוחת האל - הייתה מפלטה היחיד. אני זוכרת טוב מאוד את ההתמכרות הראשונה שלי - מסטיקים  - וההתמכרות שצמחה ממנה - אוסף המדבקות - שהיו תמיד צמודות לכל מסטיק ורוד ועיסתי עם ריח שמיימי - מסטיקים בכל מיני צבעים - ומדבקות עם דמויות עליזות מעולם הסרטים המצויירים שרק יכולתי לחלום עליו. אספתי את המדבקות באותה קפדנות כפי שנהגתי כל בוקר לקנות מסטיק אחד אצל מוכרת המסטיקים השכונתית - כן הייתה אחת כזאת אי שם בשנות ה90 - כשמסטיקים עלו אול

שאלה שמעסיקה אותי הרבה בזמן האחרון - והיא איך להיפטר מהעכבות של עצמך? איך להיפטר מהשלשלאות הדמיוניות שכובלות אותך ולא נותנות לך לפרוש כנפיים ? היום עיינתי בברכה שחברה כתבה - שאותה לא ראיתי כמעט שנה, ובמכתב היא כותבת שצריך ליהנות מהחיים ולחיות את הרגע וכמובן לשמור על קשר. מאז שהשתחררתי מצה"ל - אני לא נהנית מהחיים - בחברה של אנשים, אני לא מבלה, ולא ראיתי את חברתי כמעט שנה. העבודה השתלטה - והפכה להיות מרכז חיי - את החברות שלי אני בקושי רואה - והמושג חברות עצמו מתרופף - כיוון שכשאין השקעה בקשר הוא נעלם - אז האם גם החברות עצמה מתאדה? האם החברות נעלמת כלעומת שהייתה ? אני מנסה לחיות את הרגע אבל זה בלתי אפשרי - קשה לפעמים לשחק במשחק החיים - לשחק במשחק החברתי - זה מייגע ומתסכל - לראשונה בחיי הזדהיתי עם דנה ספקטור - אחרי שקראתי את הטור האחרון שלה ב- "7 ימים"  הבנתי במיידי כי אני הרגשתי בדיוק   כמוה בגיל הנעורים וגם עכשיו * אצלה איך שהיא קוראת לזה יש משבר גיל 40 - אבל אצלי המשבר הזה קיים מאז ומתמיד . הבדידות יכולה להיות הדבר הגרוע ביותר וגם הטוב ביותר - אני יכולה ועוד אי