הילדה עם הבלון האדום

כל כך הרבה מחשבות עוברות לי כרגע בראש.

מחשבות על הווה, מחשבות על עתיד

אולם המחשבות על העבר עדיין חובקות אותי חזק בזרועותיהן

לופתות ולא נותנות מנוח.

לפעמים באלי לעזוב את כל מה שאני עושה ולהתחיל לעשות משהו חדש ומאתגר ומרגש  - אבל זה לא קורה ויש לי הרגשה שגם לא יקרה.

מתי כבר אפשר יהיה לפרוק את כל העול ופשוט לעוף?

מתי יהיה אפשר לנשום בשקט?

למה במקום לחשוב ולתהות אני נשארת באותו מצב זה שנים?

תקראו לזה חלומות בהקיץ – אבל אני עדיין חולמת להיות הילדה עם הבלון האדום והשמלה הצהובה המתנפנפת או הילדה עם העפיפון בצבעים בוהקים – רצה אצה כשהוא משתרך מאחורי ועל פני חיוך אמיתי ולא מזויף של אושר.