נושא למחשבה.

זה מעניין לחשוב על החיים לפעמים, אבל מאז שקראתי את הספר "ימי שלישי עם מורי", נקודת המבט שלי על העולם תפסה זוית לגמרי שונה. אנחנו דור הבייבי-בום, רודפי הבצע והממון, שוכחים מהדברים החשובים בחיים.

אנחנו אוכלים בשקט את כל המעשיות שהתרבות שלנו מכתיבה לנו, ולא נוקטים עמדה כנגד, אנו מסכימים עם הכל כמו תלמידים טובים שלהוטים לדעת, ולא רוצים להפסיק לשנייה לחשוב ולהפעיל את השכל, לעצור שנייה ולחשוב רגע, האם זה באמת אמור להיות ככה?האם זה הדבר הנכון?

אנחנו כבר מלידתנו מקבלים את כל הנאמר לנו כמובן מאליו,ומבינים דברים בצורה מעוותת.

טמונים הרבה אנשים בינינו, שלא חוו את רגש החיבה והחמלה והרוך מצד הסובבים אותם, והם מעדיפים לרדוף אחרי החלומות הגנוזים שלהם שמסתכמים בצבירת ממון, ובקניית הג'אדג'ט הטוב ביות בשוק, ועדיין מצויים בחוסר סיפוק עצמי, הם תמיד מצויים במרדף אחרי הדבר הטוב יותר הבא, במטרה למצוא את הסיפוק בחיים,את המשמעות.

אולם עד מאורע מסוים זה או אחר, הם לא יבינו שההצלה שלהם לא תבוא מהצד המטריאלי והריאלי, הם לעולם לא יקבלו את הרוך שלו הם השתוקקו כל כך הרבה זמן, הם יצברו תאוצה בהיבט שבה התרבות שלנו מכתיבה שתגרום לנו לסיפוק, אך האם באמת זה יספק לנו את הסיפוק העצמי?האם התרבות שלנו נכשלת להעניק לא את הערכים הבסיסיים שאנו כה זקוקים להם?

התרבות שאנחנו עצמנו יוצרים על בסיס יום-יומי משטה בנו, וגורמת לנו לאי נוחות ולירידה בביטחון העצמי שלנו.

אז איך זה שאנו בכל מקרה פועלים על סמך העקרונות שלה עד עצם היום הזה?

אנחנו פוגעים בעצמנו בעקיפין, אנחנו גורמים בעצמנו לכך שמצבים מסוימים שלא אמורים לגרום לנו לחוש אי נוחות ומבוכה,

כן גורמים לנו לאותן התחושות הלא טובות, שלא מיטיבם עימנו, אלנו גורמים למצב הכללי שלנו להרע.

אנחנו מאמינים ונחושים להאמין שהתרבות שלנו מקנה לנו את כל הכלים שאנחנו זקוקים להם כדי להתמודד עם החיים שלנו,אולם אנחנו מאוחר יותר (טוב כמה מאיתנו) מתוודעים שאותם הכלים שכביכול אמורים לסייע לנו פועלים נגדנו.

אנחנו תמיד נמצאים במצוד אחרי מקצוע הכי טוב, הקריירה הטובה ביותר שתעניק לנו כסף, אנחנו אף פעם לא עוצרים וחושבים שאולי נלמד משו לטובת הסיפוק האני הפנמי שלי ולא האני החומרי שלי,אולי לפעמים ההתבססות הכלכלית, והמחשבה על הכסף ששאנחנו צריכים להשאיר לעת זקנה, מונעים מאיתנו את המימוש העצמי שלנו, דבר שהורס אותנו במובנים רבים.

במובן של בניית משפחה באופן שהיא לא תתפרק, במובן של לחיות ולהרגיש טוב עם עצמך שעשית את הבחירה הנכונה ולא לחיות עם השאלה "אילו..אם...הייתי עושה,מנסה את זה.."

אנחנו לא מגיעים להגשמה עצמית מבחינה נפשית שבו אנו מודעים באופןן ברור מה הם הערכים שבהם אנו דוגלים בנו, ולא הולכים לאיבוד כששואלים אותנו בעניין.

ההגשמה העצמית תבוא ע"י הענקה לאחר שתביא לסיפוק, והרגשה של מיצוי עצמי.הענקת הזמן מזמנך,הקשבה הם הדברים הקטנים שמהם אנו נמנעים בחיי היום ובכך גורמים לעצמנו לתהרחק מהעולם הרוחני שמעניק לנו את המשמעות שלו אנו זקוקים כדי להתקיים.