candleburn

אני חושבת שהגיע הזמן שאני אמשיך לכתוב.  הרבה זמן שלא יצא ממני הגיג פורה או שורה או שניים של שיר. לפני שבוע תקופת המבחנים שלי נגמרה, אולם עדיין הייתי צריכה לעשות מועד ב' שהיה בשישי  האחרון ה14.2.14 - באופן פלאי נפל גם על הVALENTINES DAY. אני לא סגורה אם אני רוצה להמשיך בתואר. בחרתי שלא לגשת למבחן שהיה לי בקורס מבוא של מדעי המחשב, כי פשוט אני כל כך בבסיס של החומר - והמבחן בנוי מ4 נושאים גדולים ונמשך 4 שעות! אם אתם יכולים לייעץ על דרכי לימוד, עזרים ל C++ אני אשמח לשמוע. אני פשוט לא בן אדם של מחשבים, האסימונים נופלים לי בדרך כלל ממש ממש מאוחר, וזה לרוב אחרי הקורס עצמו. בסמסטר ב' יש לי קורסים הכי משעממים בעולם וכולם חובה - יסודות מערכות מידע (ZZZ), שיטות מחקר, חשבונאות א' ... אני לא חושבת שאשרוד. נשמע סיוט. תאחלו לי בהצלחה!

" I'm that girl you think that's got it figured out. But I walk around, with a head full of doubt. The cruelest words about me, come from my own mouth - la da de, la de da. Yeah I'm that girl, who wants what I ain't got who looks in the mirror, and sees all that I'm not. Wish I could jump off that reckless train of thought - la da de, la de da. Well it's a cruel, cruel world."

אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה ממש מוזר לאחרונה. אי היכולת שלי להבין מה החלום שלי ובמה אני רוצה לעסוק מקשה עלי מאוד. אני סיימתי סמסטר א' - וכרגע אני בתקופת מבחנים, אבל אני אפילו לא מנסה ללמוד, ואף לא הלכתי למבחן בתכנות. לא יודעת אם אני אפרוש אחרי השנה הנוכחית. גם לא יודעת עוד כמה זה זמן אני אמשיך לעבוד בעבודתי הנוכחית. במשבר גיל ה20+ ואני לא יודעת מה לעשות.

הולכתי את עצמי ביער עבות, באי שבו האפילה שולטת, באי שבו קיים רק כוכב אחד, האם לפרוש? האם פשוט להפסיק? עד מתי אני אמשיך להתחבא בתוך אופל עבות? המרחק הזה של אלפי קילומטרים מהיעד, הדרך סלולה רק לאורך מטרים ספורים, ברגע שאני עולה על ההר  כל מה שנחזה לפני  זה רק הרים אחרים. מי יסלול את דרכי? האם לסגת?  האם לחשוף את עצמי לנזקי המדבר השומם?